נדרים דף לט – עמידה בשדה ובביקור חולים.

  • הרב ירון בן צבי

סוגייתנו עוסקת בדין ביקור חולים של אדם המודר הנאה מחברו. במשנה נאמר כי מותר תמיד לבקר אדם בעמידה. בגמרא מבואר שהסיבה לכך שאסור לבקר את החולה בישיבה אף במקום שאין נוטלים שכר על כך היא משום דבריו של רבי שמעון בן אליקים (בדף מב ע"ב) משום גזירה שמה ישהה שם המודר יותר מכפי הצורך ומכך נמצא שהמודר נהנה בחינם מהשהיה.

דבריו של רבי שמעון בן אליקים אמורים על שדה בשנת השמיטה, סברתו היא שאמנם מותר מהדין לאדם להיכנס לתוך השדה בכדי לקחת מפירות העץ אך משום שישנו החשש שמא ישהה בו, על המודר לקחת רק מהפירות שניתן לקחת מחוץ לשדה. כלומר, הסיבה שהתורה הפקירה את השדה היא לצורך אכילת הפירות ולכן חכמים אסרו למודר להיכנס שמא ישהה שם יותר ממשך הזמן הדרוש ללקיטת הפירות.

נראה שחכמים סברו כי דווקא בישיבה המודר עשוי לשהות יותר מהדרוש לקיום המצווה – בין אם הכוונה שישהה יותר זמן שעליו מקבלים שכר ובין אם משום שבשהייה רבה יותר עשוי המודר לעשות עבור המדיר דברים אחרים עליהם מקבלים שכר; אפשר שההבחנה בין עמידה המותרת אצל החולה לבין עמידה האסורה בשדה היא בכך שבשדה דרך כל אדם ללקט הפירות בעמידה מה שאין כן ביקור חולה שהוא בדרך כלל בישיבה ולכן יש לאדם סימן לכך שאסור לו להישאר יותר מהזמן של קיום המצווה. יתר על כן, משום שבעת לקיטת הפירות אדם עשוי לעמוד בכדי לאכול את הפירות גדל החשש שישאר  בשדה ולכן חכמים אסרו זאת.