נדרים דף מב - הפקר הפירות והפקר הקרקע בשביעית

  • הרב אביהוד שורץ

עומדים אנו לקראת סיומה של שנת השמיטה, והנה נזדמנה לידינו היום סוגיה העוסקת בשאלה יסודית בהלכות שביעית. כידוע, התורה קובעת שיבול השדה בשנת השמיטה הוא הפקר. כך נאמר בפרשת משפטים (שמות כג, י-יא):

"וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ: וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן  תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ:".

העובדה כי אנו נדרשים להשמיט, (דהיינו להפקיר) את תבואת השדה, היא שהובילה לכינויה של השנה השביעית "שנת שמיטה". ללמדנו, כי שמיטה והפקר אלה הם העומדים במרכז אופייה וציביונה של השנה השביעית.

הגמרא בסוגייתינו מבקשת לברר מה בדיוק הופקר בשנת השמיטה: האם הפירות, או הקרקע. המשנה קובעת, שהמודר הנאה מחבירו אינו רשאי להיכנס לשדהו בשביעית, אך הוא רשאי לקטוף מן הפירות הנוטים לרשות הרבים. כלומר, הפירות הם הפקר, אך לא הקרקע.

והנה, הגמרא מסייגת הלכה זו. על פי שתי הדעות בדף מ"ב ע"ב, יש בחינה מסוימת של הפקר גם בקרקע, לפחות לצורך קטיף הפירות. אמנם, שימוש או שהות בקרקע שלא לצורך הקטיף – אכן אסורה. עם זאת, לכל הפחות על פי דעה אחת בגמרא בדף מ"ב ע"ב, התורה אכן הפקירה גם את הקרקע, אלא שהמשנה אסרה להיכנס אל השדה מחשש שמא מודר ההנאה ישהה בשדה גם שלא לצורך הקטיף, ונמצא שהוא נהנה מנכסי חבירו. כך סיכם זאת הרמב"ם (נדרים, ו' י"ג):

"שהקרקע הפקר ... ולא הפקירה אותה תורה אלא כל זמן שהפירות בתוכה".

במכילתא דר' ישמעאל (פרשת משפטים שם) נשנתה ההשלכה המעשית לחובת הפקר הפירות:

"והשביעית תשמטנה ונטשתה" - מפני מה אמרה תורה, לא שיאכלו אותה עניים?? הרי אני מכניסה ומחלקה לעניים!! תלמוד לומר: "והשביעית תשמטנה - ונטשתה" - מגיד, שפורץ בה פרצות, אלא שגדרו חכמים מפני תיקון העולם".

אם כן, אסור לאדם לשמר את פירותיו, ולחלקם לעניים בכוחות עצמו, ועל כן הוא נדרש לפרוץ פרצות בשדה ולהפקיר גם את האדמה כך שיתאפשר קטיף של הפירות. חז"ל במכילתא ערים לכך שהדבר עשוי לגרום השחתה של השדה, ועל כן גדרו מפני תיקון העולם שלא יתחייב ממש לפרוץ את הגדר, ואף על פי כן, כאמור, חובה לאפשר לכל אחד להיכנס. ברוח תקנה זו לתיקון העולם, כתבו מפוסקי דורנו (ראה משפטי ארץ, י' ד'):

"אם חושש שמי שיבוא לקחת פירות יקלקל את העצים - יכול לנעול את השער, אך יתלה שלט במקם בולט שהפירות הם הפקר, וכל הרוצה בפירות יכול לקבל מפתח במקום פלוני (כך מוסרים משמו של החזון אי"ש, ואולי זהו בכלל "תיקון העולם" הנזכר במכילתא)".

ולסיום, ראוי להזכיר את דברי הראי"ה קוק, הפוסק והמחנך גדול, שעם החובה להפקיר את כלל הפירות הוסיף והדגיש:

"יש אומרים, שאין אוכלין פירות שביעית אלא ברשות בעל הבית; אף על פי שמן התורה הפירות הן הפקר, ומותר לאכול מהן בלא רשות - גדר גדרו חכמים, שלא ירגיל אדם את עצמו לאכול מפירות חבירו בלא רשות גם בשאר ימות השנים, ואסרו לאכול גם בשביעית כי אם ברשות של בעל הפירות. ונראה פשוט, שבעל הבית מחוייב הוא ליתן רשות".

בעל הבית מחוייב לתת רשות, ואף על פי כן ראוי לאדם שירגיל עצמו לבקש רשות, ולא להנות ממה שאינו שלו.