נדרים דף נג – היוצא

  • הרב ירון בן צבי

המשנה בסוגייתנו עוסקת בדין שנקרא "היוצא". דין זה מתייחס למקרה בו אדם נדר הנאה ממאכל מסוים, והשאלה היא כיצד יש להתייחס אל התולדה של אותו מאכל ('היוצא' ממנו).

דבריו של רבי יהודה בן בתירא מובנים לאור מה שלמדנו לעיל (דף מה ע"ב). לכן, אם אדם נדר הנאה מתמרים הוא אסור הוא גם מדבש תמרים. הסיבה לכך תלויה בהגדרה שאומרת שאם נדר אדם הנאה מפרי הוא למעשה אסר על עצמו גם את מה שיוצא מהפרי. הקושי הוא בדעת תנא קמא, שכן לעיל (שם) למדנו שהדין הנזכר מוסכם לכולי עלמא - ולא מובן מדוע או כיצד מתיר תנא קמא לאדם שאסר על עצמו תמרים את היוצא מהם וזאת חרף היות שם תמרים על היוצא ("דבש תמרים").

אפשר וניתן לחלק בין המקרה הנידון בסוגיה הנזכרת לזה שבסוגייתנו. בעוד שלעיל מדובר בדבר הנקרא "קום", שזה למעשה מי החלב, ובהם אין שוני מהותי בין מציאותם באופן נפרד מהחלב לבין מציאותו בתוכו. לעומת זאת בדבש (או חומץ) ישנו שוני מהותי בין הפרי לבין המשקה שנעשה ממנו. לכן, נראה שישנה הבחנה בין המקרים וממילא אפשר להבין את הסברה לומר שמי שנדר מהפרי לא נדר מהיוצא ממנו, על אף ששם הפרי נשאר עליו.