נדרים דף נ - עושרו של ר' עקיבא

  • הרב אביהוד שורץ

הגמרא בדף נ' מספרת על ראשית תלמודו של ר' עקיבא. סיפור המעשה הובא גם במסכת כתובות (דפים ס"ב-ס"ג), אגב הדיון בזכותו של בעל לפרוש מאשתו לתקופה ממושכת לצורך לימוד תורה. בסוגייתנו, נראה שמוקד הסיפור שונה: הגמרא כאן אינה מדגישה את פרישתו של ר' עקיבא מן האישה, אלא את יכולתו ללמוד תורה מתוך עניות.

ביטוי בולט להבדל בין הסיפורים נוגע לדמות החיצונית המותחת ביקורת על חייהם של ר' עקיבא ואשתו. בגמרא במסכת כתובות הביקורת נוגעת לפרישות:

"שמעיה לההוא סבא דקאמר לה: עד כמה קא מדברת אלמנות חיים? אמרה ליה: אי לדידי ציית, יתיב תרי סרי שני אחריני".

על פי הסיפור בכתובות, רעייתו של ר' עקיבא מביעה נכונות להוסיף ולהישאר בודדה למשך שנים רבות, כדי שבעלה ילמד תורה. בסוגייתינו, לעומת זאת, נאמר:

"שמע מן אחורי ביתיה דקאמר לה חד רשע לדביתהו: שפיר עביד ליך אבוך, חדא, דלא דמי ליך! ועוד, [שבקך] ארמלות חיות כולהון שנין! אמרה ליה: אי צאית לדילי, ליהוי תרתי סרי שנין אחרנייתא".

מן הסיפור המתואר כאן אותו "רשע" מזכיר את העובדה שהרעייה נותרה בודדה, אך מקדים לך את העובדה "דלא דמי לך", וביאר הר"ן:

"דלא דמי לך - שאינו דומה לך ממשפחה חשובה כמותך".

הביקורת, כך נראה, נוגעת להיותו של ר' עקיבא איש עני ובלתי מיוחס, ולא לעובדה שהוא נעדר מביתו לתקופה ממושכת.

למרות הדמיון בשלב הנוכחי של הסיפור, דווקא "השלב הבא" בשתי הסוגיות שונה בתכלית. הסוגיה בכתובות מספרת על המשך המסורת המשפחתית להתמסרות האישה לתלמודו של בעלה:

"ברתיה דר' עקיבא עבדא ליה לבן עזאי הכי. והיינו דאמרי אינשי: רחילא בתר רחילא אזלא, כעובדי אמה כך עובדי ברתא".

על פי המתואר, בתו של ר' עקיבא, רחל בת רחל, צועדת בדרכה של אמה, ומוכנה להישאר בודדה שנים רבות כדי שבעלה יוכל להתמסר ללימוד התורה. כלומר, האידיאל של עזיבת הבית לצורך לימוד תורה משתמר גם לדורות הבאים.

מאידך, בהמשך המעשה בסוגייתינו, נראה שר' עקיבא אינו מנציח את האידיאל שבלימוד תורה מתוך עוני, ואדרבה, הוא הופך לעשיר מופלג! וכאן הבן שואל: אם אמנם ישנה חשיבות ללימוד תורה בעוני (ואולי מעין המסופר להלן בסוגייתינו, על דברי ר' יהושע בן חנניה לבת הקיסר, שיש חשיבות בכך שתלמיד חכם לא יהיה יפה תואר), מדוע זה זוכה ר' עקיבא בעושר גדול? האם לא היה טוב יותר שיוסיף וילמד בעוני?

אבקש להציע, שהתשובה לשאלה זו נעוצה באופן ההתעשרות של ר' עקיבא. הגמרא מונה שישה מקורות לאותו העושר, והצד השווה שבהם ברור ובולט: מדובר על עושר באורח נס ופלא, ללא מאמץ וללא עבודה. ר' עקיבא לא עבד לפרנסתו, לא עסק במסחר ולא ניהל מערכת כלכלית. סכומי כסף גדולים "נפלו" אליו מן השמיים, או נסחפו לפתחו מן הים הסוער.

משמעות הדברים תתברר, לעניות דעתי, לאור יסוד שהצענו כאשר למדנו מסכת עירובין. בגמרא בעירובין בדף פ"ו שנינו:

"רבי מכבד עשירים; רבי עקיבא מכבד עשירים"

דברים אלה מעוררים תמיהה רבה: על שום מה ולמה ראוי לכבד עשירים? בעיוננו לדף היומיומי במסכת עירובין שם, הצענו שתי גישות לפתרון תמיהה זו. הגישה האחת היא, שאמנם יש חשיבות רבה בעושר, שכן העושר הינו מפתח למצוות ולהישגים חשובים, ובכלל זה: תמיכה בלומדי תורה, גמילות חסדים וכן הלאה. אך הצענו גם גישה שנייה, לאור דברי הפלא יועץ (ערך חנופה) שהבהיר:

"כי ראוי והגון לכבד את העשירים, שכן מצינו ברבינו הקדוש שהיה מכבד את העשירים, ור' עקיבא גם כן היה מכבד עשירים. והטעם, מאחר שהמלך חפץ ביקרו והשפיע עליו ממרום שפע ברכה גם אנחנו חייבים בכבודו".

העושר איננו רק תכלית להישגים אחרים, אלא יש בו חשיבות עצמאית, שכן שפע גשמי הוא ביטוי להרעפת שפע רוחני מאת ה'.

לעניות דעתי ניתן להציע, שזהו שורש ההבדל בין ר' עקיבא ורבי יהודה הנשיא, מכבדי העשירים. רבינו הקדוש "נולד עם כפית של כסף" - הוא בן למשפחת אצולה נשיאותית, ולא סבל עוני ומחסור כל ימי חייו. משום כך, רבינו הקדוש מודע להיבט הראשון שבעושר, דהיינו לעובדה שבעל המאה הוא בעל הדעה, ומתוך הצלחה ורווחה כלכלית, ניתן להתפנות גם לנושאים נוספים. מקורו של עושר כזה הוא בדרך הטבע – בעבודה, בהשקעה ובמהלכים כלכליים נכונים.

ר' עקיבא אף הוא מכבד עשירים, אך הוא מסור כל כולו להיבט השני שהצענו. ר' עקיבא לא רואה בעושר אידיאל, שכן הוא עצמו יודע כיצד ניתן ללמוד תורה היטב גם מתוך מחסור. עם זאת, ר' עקיבא רואה בעושר ברכת שמיים. בתפיסתו, העושר איננו פרי של מאמץ והשקעה, אלא מתנת חינם גמורה מאת ה'. העשיר בהשקפת ר' עקיבא, הוא זה שריבונו של עולם האיר לו פנים, ועל כן הוא מכבד עשירים, ובכך למעשה מכבד את מי שאמר והיה העולם.

אמור מעתה, כי כדרך שבא ר' עקיבא ולימד "את ה' א-להיך תירא – לרבות תלמידי חכמים", כך נוכל ללמוד לפי שיטתו: "כבד את ה' מהונך – כבד את אלה שהקב"ה העניק להם הון ונכסים, ובכך תזכה לחלק מאותה ברכת שמיים המורעפת עליהם"!