נדרים דף סו – שלום בית

  • הרב אברהם סתיו

הגמרא (סו ע"ב) מביאה רצף של ארבעה סיפורים:

ההוא דאמר לה לדביתהו קונם שאי את נהנית לי עד שתטעימי תבשילך לרבי יהודה ולר"ש...

ההוא דאמר לדביתהו קונם שאי את נהנית לי עד שתרוקי בו ברשב"ג...

 ההוא דאמר לה לדביתהו קונם שאי את נהנית לי עד שתראי מום יפה שביך לר' ישמעאל בר' יוסי...

ההוא בר בבל דסליק לארעא דישראל... אזלת ואייתי ליה תרי שרגי. אמר לה: זילי תברי יתהון על רישא דבבא...

הסיפורים עצמם מכילים מגוון רחב של שאלות ונושאים: דיני נדרים, כבוד חכמים, אסתטיקה ועוד. אנו ננסה להתבונן במשותף לכל הסיפורים: הוצאת הקשיים הזוגיים מן הבית החוצה, אל המרחב הציבורי. כך נאמר בתוספתא (כתובות ז, ו):

הדירה שתהא מטעמת תבשילה לכל אדם או שתהא ממלא ומערה לאשפות ושתאמר לכל אדם דברים שבינו לבינה יוציא ויתן כתובה.

מה ה'סיפור' של הבעל הזה? למה הוא רוצה שאשתו תטעים את תבשילה לכל אדם (או לר' יהודה ור"ש בסוגייתנו)? למה שבעל ירצה שאשתו תראה את מומיה לר' ישמעאל?

מערכת היחסים בין בעל ואישה באופן טבעי תחת מעטה של הסתרה, "דברים שבינו לבינה". מצב זה הנו טוב ויפה כאשר העניינים מתנהלים כשורה, אך כאשר נתקלים קשיים בזוגיות נוצר מחסור בערכאה 'שיפוטית' שאפשר להגיש אליה את הטענות והמענות. כאשר הבעל סבור שתבשיליה של אשתו גרועים, שהיא מלאה במומים, או שיש לה בעיות ב"דברים שבינו לבינה", אין מי שישמע את טענתו. סביר להניח שאותו בעל כבר נזף באשתו כמה פעמים, ולאור התנהלות הנשים בסיפורים מסתבר שהיא גם קיבלה את דבריו בהכנעה. אך זה עדיין לא מספיק:  אין מי שיאשר את העובדה שהוא באמת צודק. שהתבשיל באמת לא טעים.

ולכן, כשהבעל כבר לא יכול לשאת זאת, הוא שולח את אשתו אל המרחב הציבורי, ובסוגיה שלנו הוא מפנה אותה אל החכמים. מדוע דווקא אל החכמים? רבי שמעון באמת לא מבין, וחושב שזה לא התפקיד שלו: "ר"ש לא טעים, אמר: ימותו כל בני אלמנה ואל יזוז שמעון ממקומו". ופירש הרא"ש: "ואל יזוז שמעון ממקומו- לזלזל בכבוד תורתו". רבי שמעון מבין שטעימת התבשיל תבטא זלזול בכבוד התורה, הוא חושב שהבעל שלח את אשתו כדי לבזות אותו.

אך רבי יהודה הבין שזה בדיוק התפקיד שלו:

ר' יהודה טעים, אמר: ק"ו, ומה לעשות שלום בין איש לאשתו - אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים המאררים בספק, ואני - על אחת כמה וכמה.

נדמה שהסיפור לא מספר רק על מסירות הנפש של רבי יהודה ונכונותו להתבזות. רבי יהודה מבין שטעימת התבשיל של האישה היא לא פעולה מבזה, ושהבעל לא התכוון לבזות את החכמים. הבעל קורא קריאה נואשת להתערבות של סמכות גבוהה בתוך המערכת הזוגית. בדומה לבעל המקנא לאשתו ומבקש את ההתערבות הישירה של ה' ביחסיהם, כך גם כאן מבקש הבעל שהחכמים יידעו מה קורה בתוך הבית שלו, יבינו את המצוקה שלו. משום כך, כאשר הבעל שולח את אשתו להטעים מתבשילה לרבי יהודה או לירוק על רשב"ג, הם מזהים את קריאת המצוקה שלו ונענים לבקשותיו המשונות.