דילוג לתוכן העיקרי

נדרים | דף סו | שלום בית

הגמרא (סו ע"ב) מביאה רצף של ארבעה סיפורים:

"ההוא דאמר לה לדביתהו: קונם שאי את נהנית לי עד שתטעימי תבשילך לרבי יהודה ולר"ש...              
ההוא דאמר לדביתהו: קונם שאי את נהנית לי עד שתרוקי בו ברשב"ג...        
ההוא דאמר לה לדביתהו: קונם שאי את נהנית לי עד שתראי מום יפה שביך לר' ישמעאל בר' יוסי...           
ההוא בר בבל דסליק לארעא דישראל... אזלת ואייתי ליה תרי שרגי. אמר לה: זילי תברי יתהון על רישא דבבא...".

הסיפורים עצמם מכילים מגוון רחב של שאלות ונושאים: דיני נדרים, כבוד חכמים, אסתטיקה ועוד. אנו ננסה להתבונן במשותף לכל הסיפורים: הוצאת הקשיים הזוגיים מן הבית החוצה, אל המרחב הציבורי. כך נאמר בתוספתא (כתובות ז, ו):

"הדירה שתהא מטעמת תבשילה לכל אדם, או שתהא ממלא ומערה לאשפות, ושתאמר לכל אדם דברים שבינו לבינה – יוציא ויתן כתובה".

למה הבעל רוצה שאשתו תטעים את תבשילה לכל אדם (ובסוגייתנו – לרבי יהודה ורבי שמעון)? למה שבעל ירצה שאשתו תראה את מומיה לר' ישמעאל?

באופן טבעי, מערכת היחסים בין בעל ואישה עומדת תחת מעטה של הסתרה – "דברים שבינו לבינה". מצב זה טוב ויפה כאשר העניינים מתנהלים כשורה, אך כאשר נתקלים בקשיים נוצר מחסור בערכאה 'שיפוטית' שאפשר להגיש אליה את הטענות והמענות. כאשר הבעל סבור שתבשיליה של אשתו גרועים, שהיא מלאה מומים או שיש לה בעיות ב"דברים שבינו לבינה", אין מי שישמע את טענתו. סביר להניח שאותו בעל כבר נזף באשתו כמה פעמים, ולאור התנהלות הנשים בסיפורים מסתבר שהיא גם קיבלה את דבריו בהכנעה. אך עדיין לא די בכך – אין מי שיאשר את העובדה שהוא באמת צודק, והתבשיל באמת אינו טעים.

כאשר הבעל כבר אינו יכול לשאת זאת, הוא שולח את אשתו אל המרחב הציבורי, ובסוגייתנו – מפנה אותה אל החכמים. מדוע דווקא אל החכמים? רבי שמעון באמת אינו מבין, וחושב שאין זה מתפקידו: "ר"ש לא טעים. אמר: ימותו כל בני אלמנה ואל יזוז שמעון ממקומו", ופירש הרא"ש: "ואל יזוז שמעון ממקומו – לזלזל בכבוד תורתו". רבי שמעון מבין שטעימת התבשיל תבטא זלזול בכבוד התורה, וחושב שהבעל שלח את אשתו כדי לבזותו.

אך רבי יהודה הבין שזה בדיוק התפקיד שלו:

"ר' יהודה טעים. אמר: ק"ו, ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים המאררים בספק, ואני – על אחת כמה וכמה".

נדמה שהסיפור אינו מספר רק על מסירות הנפש של רבי יהודה ונכונותו להתבזות. רבי יהודה מבין שטעימת התבשיל אינה פעולה מבזה, ושהבעל לא התכוון לבזות את החכמים. הבעל קורא קריאה נואשת להתערבות של סמכות גבוהה במערכת הזוגית. בדומה לבעל המקנא לאשתו ומבקש את התערבותו הישירה של ה' ביחסיהם, גם הבעל שבסוגייתנו מבקש שהחכמים יידעו מה קורה בתוך ביתו ויבינו את מצוקתו. משום כך, כאשר הבעל שולח את אשתו להטעים מתבשילה לרבי יהודה או לירוק על רשב"ג, הם מזהים את קריאת המצוקה שלו ונענים לבקשותיו המשונות.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)