נדרים דף עט – אילו נדרים מפר האב?

  • הרב אברהם סתיו

הפרק העשירי במסכת נדרים דן באופנים שבהם האב והבעל מפירים את נדרי האישה. בתחילת הפרק האחד-עשר מבררת המשנה אילו נדרים אפשר להפר:

ואלו נדרים שהוא מפר, דברים שיש בהן ענוי נפש: אם ארחץ ואם לא ארחץ, אם אתקשט ואם לא אתקשט.

בגמרא (עט ע"ב) מבואר כי למעשה ישנם שני סוגים של נדרים שאותם יכול הבעל להפר: נדרים שיש בהם עינוי נפש אותם הוא מפר באופן מוחלט, ונדרים שבינו לבינה, כלומר "דברים שהוא נפסד ומצטער מהם" (רא"ם), אותם יש ביכולתו להפר לעצמו ולא לאחרים.

בולטת בחסרונה בדברי הגמרא ההתייחסות לאב. הסוגיה כולה דנה אך ורק בנדרים שאותם מפר הבעל, בלי להזכיר כלל את דיני ההפרה של האב. עם זאת, הראשונים על אתר מצטטים את דברי הספרי (מטות קנה):

'אלה החקים אשר צוה ה' את משה בין איש לאשתו בין אב לבתו' (במדבר ל, יז), על כורחיך אתה מקיש את האב לבעל - מה הבעל אין מפר אלא נדרים שבינו לבינה ונדרים שיש בהם ענוי נפש, אף האב אין מפר אלא נדרים שבינו לבינה ונדרים שיש בהן ענוי נפש.

הספרי מקיש בין אב לבעל ולומד מכך שגם אב יכול להפר רק נדרים שיש בהם עינוי נפש או נדרים שבינו לבינה, וכך כתבו רוב הראשונים. למרות היקש זה של הספרי, הרמב"ם (נדרים יב, א) פסק אחרת:

כל הנדרים והשבועות האב מפר ביום שמעו, שנאמר כל נדריה ואסריה, אבל הבעל אינו יכול להפר אלא כל נדרים ושבועות שיש בהן עינוי נפש או שהן בדברים שבינו לבינה.

כלומר, הרמב"ם פוסק שלא כדברי הספרי, שהאב יכול להפר את כל נדרי בתו.

מדוע מחלק הרמב"ם בין הבעל לאב? מהי משמעות ההבדל ביניהם?

הנצי"ב (העמק דבר במדבר ל, ו) ביאר את ההבדל כך:

ובאמת כל נדרי הבת המה בינו לבינה שאין זה כבוד לאב. כדתנן ראש פרק ר' אליעזר פותחין לו בכבוד אביו ואמו ומכל שכן בת.

מדברי הנצי"ב עולה כי באופן עקרוני אין הבדל בין הבעל לאב. שניהם יכולים להפר את הנדרים הנוגעים אליהם או אלו שעלולים לפגוע בהם, אלא שבניגוד לבעל, שנפגע רק מנדרים הנוגעים בו ישירות, הרבה כבוד האב אשר עשוי להיפגע מכל סוג של נדר.

אולם, מדברי הרמב"ם עצמו עולה אחרת. הרמב"ם נדרש לשאלה זו בתשובתו לחכמי לוניל, שהקשו עליו מדברי הספרי, וכך כתב (שו"ת הרמב"ם קצג):

לא תמצא חלוקה זו אמורה לעולם אלא באשה ובעלה אבל בנערה ואביה לא נשמע דבר זה לעולם. ואם תאמר מאחר שנדע הנדר שיפר הבעל הוא הנדר עצמו שיפר האב תינח נדרי עינוי נפש דברים שבינו לבינה היאך יהיו בבעל ובאב ומה אכפת לאב בדברים שבין אשה לבעלה? ועוד דברים שבין אב לבתו חוץ מנדר עינוי נפש מה הן?... מכל אלה הדברים נראה לי שלא איירו חכמים במחלוקת נדרים אלא לענין בעל אבל לגבי האב לא חלקו חכמים בנדרים כפשטיה דקרא שלא חילק באב אלא אמר כל נדריה ואסריה אשר אסרה על נפשה לא יקום.

הרמב"ם מקשה על עצם הניסיון להשוות בין הבעל לאב, וטוען שאי אפשר כלל ליישם את המושג "דברים שבינו לבינה" ביחס לאב. עוד הוא טוען לחילוק בלשון הכתובים בין האב שמפר את "כל נדריה" לבעל שמפר רק נדרים ש"בין איש לאשתו".

מדברי הרמב"ם עולה שקיים הבדל עקרוני בין מעמד הבעל למעמד האב. נראה להסביר הבדל זה כך: בטעם הפרת נדרי האישה על ידי בעלה אמרה הגמרא שאישה "על דעת בעלה נודרת (לעיל עג ע"ב ועוד). כלומר, אין בעלות עקרונית של הבעל על נדרי אשתו, אלא שכחלק ממחויבותה למערכת היחסים ביניהם היא משעה את היכולת שלה לנדור כרצונה. לעומת זאת ביחס לאב לא נאמרה סברה זו, ונראה כי הגמרא מבינה שיש לאב זכות טבעית ושליטה על נדרי בתו, ומשום כך הוא יכול להפר את נדריה באופן אבסולוטי, בלי תלות בשאלה האם הם פוגעים בו אישית.