נדרים | דף פג | הנאה ממתנות עניים

סוגייתנו קובעת שבעל אינו יכול להפר נדר שנדרה אשתו שלא ליהנות מכל הבריות. הסיבה לכך היא שאין בנדר זה 'עינוי נפש', שהרי האישה יכולה, פורמלית, לאכול מלקט, שכחה ופאה, שדינם כהפקר, ואף לשיטת רבי יוסי (לעיל בדף מ"ג), שהפקר נשאר ברשות הבעלים עד שזכה בו אדם אחר, את מתנות העניים התורה הקנתה לעניים והן יצאו מרשות הבעלים לאלתר.

אומנם, יש מיני פירות או אף חפצים דוממים שאין בהם דין לקט שכחה ופאה, ומדוע הבעל אינו יכול להפר את הנדר משום שיש עינוי נפש בהימנעות ממינים אלו? אפשר להסביר שהאישה יכולה למכור את מתנות העניים שזכתה בהם, ובכסף לקנות דברים אחרים, שאין בהם מתנות עניים (ואף שיש בכך הפסד ממון, אין בזה עינוי נפש).