נזיר דף מא – תגלחת של נזיר מצורע

  • הרב ירון בן צבי

בסוגייתנו מובאת ברייתא הקובעת כי מדרשת המלה 'ראשו' למדים שמצורע שהינו נזיר מגלח  את שער ראשו.

בעניין מצורע נזיר הרמב"ם (הלכות נזירות פרק ז הלכה טו) כתב:

"וכיצד הוא מותר בתגלחת מצוה, נזיר שנצטרע ונרפא מצרעתו בתוך ימי נזירות הרי זה מגלח כל שערו שהרי תגלחתו מצות עשה שנאמר... וכל מקום שאתה מוצא מצות עשה ולא תעשה אם יכול לקיים את שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה את לא תעשה, והלא נזיר שגלח בימי נזרו עבר על לא תעשה ועשה שנאמר קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו ובכל מקום אין עשה דוחה לא תעשה ועשה ולמה דוחה עשה של תגלחת הנגע לנזירות, מפני שכבר נטמא הנזיר בצרעת וימי חלוטו אין עולין לו כמו שבארנו, והרי אינו קדוש בהן, ובטל העשה מאליו ולא נשאר אלא לא תעשה שהוא תער לא יעבור על ראשו, ולפיכך בא עשה של תגלחת הצרעת ודחה אותו".

כלומר, הנזיר מותר בתגלחת מצווה מפני שהעשה בטל מאליו, ונמצא הלא תעשה בלבד, ובא עשה של תגלחת הנגע ודוחה אותו. רבי אברהם בן דוד חלק על הרמב"ם:

"א"א אני שונה בראש מסכת יבמות משום דהוה ליה לאו ועשה שישנו בשאלה והיינו דקילי".

כלומר, מהגמרא במסכת יבמות אנו למדים שאין ללמוד מתגלחת של נזיר מצורע שעשה דוחה לא תעשה ועשה משום שנזיר יכול להשאל לחכם על נזירותו ויבטל האיסור למפרע ולשיטתו זה עיקר הטעם להיתר תגלחת הנזיר (בעוד שלשיטת הרמב"ם עיקר הטעם הוא מפני שאין עשה בנזיר מצורע).

לשיטת הרמב"ם אין עשה דוחה את איסורי נזיר חוץ מנזיר מצורע שבטל העשה משום נזירות מאליו (היתר טומאה למת הוא דין מיוחד). לעומת זאת, לשיטת רבי אברהם בן דוד כל עשה דוחה את איסורי נזיר מפני שנזיר ישנו בשאלה ורק לגבי יין ישנו לימוד מיוחד.

השלכה מעשית מהאמור היא כאשר על הנזיר מצות עשה להתגלח או להטמא למת1: לשיטת רבי אברהם בן דוד הנזיר חייב להתגלח משום עשה אשר דוחה את איסורי נזיר. לשיטת הרמב"ם אסור לנזיר להתגלח משום שאין עשה דוחה לא תעשה ועשה. אם כנים הדברים אז בנזיר שמשון שאין הוא בשאלה, לשיטת הרמב"ם הוא מתגלח.

_________

[1] , לדוגמה: נזיר שיש לו נגע בראש או בזקן שפעמים שיש מצוה על הנזיר להתגלח