נזיר דף מט – כיצד ניתן לדעת מי הוא אב ומי היא אם?

  • הרב ירון בן צבי

ככלל, לכהן גדול ונזיר אסור להיטמא למתים, ואפילו לקרוביהם שמתו (משנה, נזיר, ז, א). בניסיון להתחקות אחרי מהות העיקרון הנזכר במשנה הקשו בגמרא שבסוגייתנו בנוגע לצורך באזכור המלים 'לאביו ולאמו' בפסוק: "לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא" (ויקרא כא, יא) – אחד מההסברים הוא שאם רק "אביו" היה נכתב היינו עשויים לחשוב שהסיבה שהבן אינו מטמא לאביו היא מכיוון וייחוסו אליו נובע מכוח חזקה בלבד (קביעת אבהות נאמדת בחזקה שרוב בעילות אחר הבעל (סוטה, כז, א)), אבל לגבי האם שאנו יודעים שהיא היולדת היינו עשויים לומר מסברה שיהיה עליו להיטמא – בכדי שנדע שאסור לבן (הנ"ל) להיטמא לשניהם, כתוב בתורה 'לאביו ולאמו'.

בקביעת האמהות, לעומת קביעת האבהות, בדרך כלל אין ספק – אשה יולדת תינוק או תינוקת ובאופן טבעי מיחסים את הוולד אליה. אף אם לא ראו שאשה זו ילדה ילד זה, אולם הילד כרוך אחריה, ההנחה ההלכתית היא שזוהי אמו: "וכולן בכרוכים אחריה" (קידושין עט, ב) – קביעה זו היא פועל יוצא של העובדה שילדיה הקטנים "נדבקים אצלה" (רש"י, שם, ד"ה "בכרוכין"). בנסיבות אלה היא בחזקת אמם ואין צריך להביא ראיה נוספת שהיא האם.