נזיר דף נה – טומאת ידיים

  • הרב ירון בן צבי

הגמרא בסוגייתנו עוסקת בגזירת חכמים על טומאת 'ארץ העמים'. הגדרת הגזירה היא שכל אדם היוצא מארץ ישראל נטמא כאשר הוא הגיע לקרקע שמחוץ לארץ (ואף אם רק יצא לאוויר חוץ לארץ1). אדם כזה, שנטמא מטומאת 'ארץ העמים', חייב לטהר את עצמו ככל אדם הנטמא בטומאת מת.

בעלי התוספות הסבירו כי אם אדם הכניס רק חלק מגופו אין הוא נטמא אלא רק כאשר הוא מכניס ראשו ורובו; דין זה הוא כפי דברי המשנה לגבי צרעת הבית (מסכת נגעים, יג, ח) , אדם לא טמא אלא אם כן הכניס לתוך בית נגוע ראשו ורובו:

"טהור שהכניס ראשו ורובו לבית טמא נטמא וטמא שהכניס ראשו ורובו לבית טהור טמאהו טלית טהורה שהכניס ממנה ג' על ג' לבית טמא נטמאה וטמאה שהכניס ממנה אפילו כזית לבית טהור טמאתו".

הרב בן ציון אבא שאול (שו"ת אור לציון חלק ב פרק א סימן יג) דן בעניין אדם שהכניס יד אחת לתוך בית הכסא, לדעתו יש ליטול את שתי הידיים משום שהוא חושש שהרוח הרעה נאחזת גם ביד אשר לא נכנסה לתוך בית הכסא. יחד עם זאת, מהאמור לעיל משמע כי טומאה תופסת רק כאשר ראשו ורובו של אדם נכנס למקום טמא. לכן אפשר כי רק אדם שנכנס באופ זה שנטמא יהי חייב ליטול את ידיו ולא אם הכניס רק את ידו. מאידך גיסא, משום שישנו חילוק בולט בין טומאת בית הכסא לטומאה מבית נגוע – שהרי מי שנכנס לבית הכסא רק ידיו טמאות ולכן יש לשטוף רק את הידיים במים ולא את כל הגוף, אפשר והדין יהיה שונה ויהיה צריך אדם לשטוף גם אם הכניס רק יד אחת לתוך בית הכסא. לגבי השאלה האם צריך לשטוף את שתי הידיים או רק יד אחת מסתבר לומר כי אין הטומאה מתפשטת ליד האחרת שלא  הוכנסה לבית הכיסא משום שהגוף עצמו לא נטמא.

_________

1. רמב"ם הלכות טומאת מת (פרק יא הלכה א ו ב).