נזיר דף ס – האם אשם מצורע מעכב?

  • הרב אברהם סתיו

סוגייתנו עוסקת במגוון של תרחישים מורכבים המשלבים מצב של נזירות עם אירועים של טומאת מת וצרעת. וכך נאמר במשנה (נט ע"ב):

מתני'. נזיר שהיה טמא בספק ומוחלט בספק, אוכל בקדשים אחר ששים יום, ושותה יין ומטמא למתים אחר מאה ועשרים יום, שתגלחת הנגע דוחה תגלחת הנזיר בזמן שהוא ודאי, אבל בזמן שהוא ספק אינו דוחה.

לדברי המשנה, הנזירות נמשכת לאורך מאה ועשרים יום משום שהנזיר צריך "לכסות" אפשרויות של ארבע תגלחות: שתי תגלחות של מצורע, תגלחת נזיר טמא ותגלחת נזיר טהור. וכך נאמר בברייתא (ס ע"א):

ותני עלה: ומגלח ארבע תגלחיות, תגלחת ראשונה - מביא צפורים וחטאת העוף ועולת בהמה, שניה - מביא חטאת העוף ועולת בהמה, שלישית - מביא חטאת העוף ועולת בהמה, רביעית - מביא קרבן טהרה.

אנו נתמקד בתגלחת הראשונה, שבה כל האפשרויות עדיין פתוחות: ייתכן שזו תגלחת מצורע (ולכן מביא צפורים), ייתכן שזו תגלחת נזיר טמא (ולכן מביא חטאת העוף) וייתכן שזו תגלחת של נזיר טהור (ולכן מביא עולת בהמה). על כך שואלת הגמרא (שם):

והא בעי אשם! רבי שמעון היא, דאמר: מייתי ומתני.

הגמרא שואלת כיצד אפשר יהיה להביא קרבנות על ספק מצורע, שהרי אחד מקרבנות המצורע הוא האשם, ואי אפשר להביא קרבן זה מספק. תשובת הגמרא היא שהמשנה נאמרה לדעת רבי שמעון, המתיר להביא קרבן אשם ספק ולהתנות שאם אין חובת אשם יהיה זה שלמים.

וכאן נשאלת השאלה: ומה יהיה הדין לדעת חכמים, האוסרים להביא קרבן אשם על תנאי?

בשאלה זו נחלקו הראשונים. הרמב"ם כתב (נזירות י, ח):

אבל האשם והעולה אינן מעכבין לא בתגלחת טומאה ולא בצרעת.

כלומר, הנזיר שהוא ספק-מצורע לא יביא את אשמו ולמרות זאת יטהר משום שאשם אינו מעכב. הכרעה זו של הרמב"ם אינו מוסכמת על הראב"ד (שם, ז):

אמר אברהם: זה אינו כן שהאשם לדברי הכל מעכב מלמנות נזירות של טהרה.

הראב"ד טוען שאשם מעכב את טהרת המצורע, ומדבריו עולה כי לדעת חכמים אין תקנה לנזיר שהוא ספק-מצורע והוא יישאר בנזירותו כל ימיו.

מפשט דבריו של הרמב"ם, נראה שהוא סבר שאשם מצורע כלל איננו מעכב. אמנם, קביעה זו מנוגדת לדבריו במקומות אחרים (שגגות ג, יא; מעשה הקרבנות יח, ט), מהם עולה שאשם מצורע אכן מעכב!

אחד התירוצים המקוריים לסתירה זו הוא שאשם מצורע מעכב במצורע וודאי ואינו מעכב בספק-מצורע. כיצד זה ייתכן? המקדש דוד (קדשים יב, ד) מסביר שהקרבן המטהר את המצורע הוא קרבן החטאת בלבד. אלא שיש כלל בקרבנות מצורע (ובכלל) שכאשר חייבים להקריב קרבן אשם וקרבן חטאת יש להקדים את האשם לחטאת. ממילא, בפועל קרבן האשם מעכב את הכפרה משום שבלעדיו אי אפשר להקריב את החטאת. בספק-מצורע, לעומת זאת, אין חיוב להקריב קרבן אשם, משום שאשם אינו בא על הספק, וממילא אין הוא מעכב את הקרבת החטאת, שהיא הקרבן המטהר את המצורע.