נטילת ידיים

  • הרב אושר טביבי

 

נטילת ידיים*

במשך היממה אנו *נתקלים בסוגי נטילות ידיים שונות: החל מן הקימה בבוקר ועד לנטילת ידיים לסעודה. ישנם מספר דינים אשר מאחדים בין הנטילות השונות ומספר דינים אשר מבדילים ביניהן. לגבי דין נטילת ידיים שחרית מצאנו מספר טעמים בראשונים.

הרא"ש בתשובה כלל ד' סימן א' כתב, שמשום שידי האדם עסקניות הן, ואי אפשר שלא יגע בבשר המטונף בלילה, לזה תיקנו חז"ל ברכה על הנטילה קודם שיקרא קריאת שמע ויתפלל.

הרשב"א כתב:

משמע שצריך ליטול בבוקר. ולא דמי לתפילת מנחה, דבשחר אנו נעשים כבריה חדשה, דכתיב "חדשים לבקרים רבה אמונתך", צריכים אנו להודות לו יתברך על שבראנו לכבודו ולשרתו ולברך בשמו, ועל דבר זה תקנו בשחר כל אותם הברכות שאנו מברכים כל בוקר. ולפיכך אנו צריכים להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מהכלי, ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו.                                                                   
                        (תשובות הרשב"א ח"א סי' קצא)

ההבדל המהותי בין הטעמים הללו הוא שהרא"ש טוען שהמחייב לנטילה הוא מה שנעשה בשעבר, היינו היטמאות הידיים בלילה ע"י נגיעה במקומות המכוסים. לעומת זאת, לשיטת הרשב"א אין לנטילה שום שייכות לעבר אלא דווקא לעתיד - לפעולות ההודאה הנעשות בבוקר שצריכות להיעשות בקדושה, ויש בפעולת הנטילה לא היטהרות אלא התקדשות.

בזוהר הובא טעם אחר, שהנטילה באה משום רוח רעה השורה על הידיים בעת שישן בלילה. רוח זו אינה מסתלקת אלא על ידי נטילת ידיו שחרית. וזו לשון הזוהר: "דמאן דניים טעים טעמא דמותא בשיתין נישמי, וכי מתער אתדבק בידיו סטרא אחרא". בדומה מצינו לארחות חיים מן הראשונים, שכתב על פי דברי הגמרא בשבת קט ע"א שמטרת הנטילה היא להעביר רוח רעה השורה בלילה על הידיים. ומשמע לכאורה, שכל שעבר הלילה צריך ליטול ידיו, אף שלא ישן. מכל מקום, הן לזוהר והן לארחות חיים הנטילה היא על מה שהיה בעבר, ולהיטהרות מרוח הטומאה.

נטילה לסעודה

גם בנטילת ידיים לסעודה מצאנו שיטות דומות לאלו שהצגנו. אחד מן הטעמים הוא מפני סרך תרומה, והיינו, כיון שהידיים עסקניות הן ונוגעות בכל דבר. בזמן שהכוהנים היו אוכלים תרומה, היו הם צריכים מדברי סופרים ליטול ידיהם קודם אכילת התרומה, שכן סתם ידיים הן שניות לטומאה, ואם יגעו בתרומה יטמאו אותה ויהפכו אותה לשלישית. כדי שיהיו כוהנים רגילים בכך, גזרו גם על ישראל שייטלו ידיהם קודם שיאכלו פת. גם בימינו, שאין כוהנים אוכלים בתרומה, לא בטלה התקנה, כדי שיהיו רגילים ישראל לכשיבנה בית המקדש במהרה בימינו לאכול בטהרה.

טעם נוסף לנטילת ידיים לפני הסעודה הוא קדושה ונקיות, ואסמכוה אקרא - "והתקדשתם והייתם קדושים". בחגיגה כז ע"א אמרו "שולחנו של אדם מכפר עליו", ולכן צריך ליטול ידיו קודם שישב על שולחנו, כמו הכוהנים שהיו נוטלים את ידיהם מן הכיור קודם העבודה.

אם כן, מצאנו שני טעמים מרכזיים לנטילה לפני אכילה - הסרת טומאה והיטהרות, והתקדשות. אך נראה שאין בטעמים הנ"ל כדי להסביר את דיני נטילת ידיים כפי שהם מוכרים לנו. ונביא לכך מספר דוגמאות.

נטילת ידיים בכלי

לכאורה, על פי טעמו של הרא"ש אין צורך דווקא בנטילת ידיים בכלי. וכן לטעמו של הרשב"א, שבעצמו כתב שדי ברחיצה או בנקיון בעפר וצרורות (תשובתו בעניין זה בח"א סי' קצ). אלא שכתב בסוף דבריו שנטילה בכלי היא זכר לעבודת הכוהנים, ולכן כתב הבית יוסף שלשיטת הרשב"א יש להצריך כלי לנטילת ידיים, "ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו". אמנם נראה שאין הדבר לעיכובא, ואכן כך כותב גם הרמ"א (ד', ז) על פסק הרשב"א: "ומיהו אינו מעכב לא כלי ולא כוח גברא ושאר דברים הפוסלים בנטילת ידיים לסעודה".

אולם בערוך השולחן העיר על דברי השו"ע שדעת הרמב"ם היא שצריך כלי בנטילה זו. ואכן כך משמע מדבריו בהלכות ברכות (פ"ו הל"ו): "כל הנוטל ידיו צריך ליזהר בארבעה דברים... שיהיו המים שנוטלין בהן בכלי". ויש לשאול לשיטתו של הרמב"ם, מדוע הכלי מעכב?

נטילת ידיים שלוש פעמים

פסק מרן בשו"ע (ד', ב): "ידקדק לערות עליהן מים ג' פעמים להעביר רוח רעה ששורה עליהן". וכתב המג"א שאפילו שופך הרבה בפעם אחת - אינו מועיל, כי אין הרוח הרעה מסתלקת אלא בשלוש פעמים, דהיינו פעם אחת על יד ימין ופעם אחת על יד שמאל, שלוש פעמים לסירוגין, וכן כתב החיי אדם. אמנם, לטעמם של הרא"ש והרשב"א לא ברור מדוע יש צורך בנטילה שלוש פעמים.

אכן, לא אכחד שבגמרא שבת קט ע"א הובאה הברייתא: "תניא: רבי נתן אומר, בת חורין היא זו ומקפדת עד שירחוץ ג' פעמים", ואכן רש"י שם הבין שמדובר על הרוח השורה על הידיים קודם נטילה. הרמב"ם עצמו לא הזכיר מנטילה זו להעברת רוח רעה מאומה, אלא רק נטילה קודם תפילה, וכנראה שגרס בגמרא כגרסת רבנו חננאל, שמדובר שם על רוח רעה השורה על גב העין שאינה עוברת עד ג' פעמים, ולא רוח רעה השורה על הידיים (ואכן, ישנו דין של שטיפת עיניים בבוקר לשיטתו). הרמב"ם מצריך נטילה ד' וה' פעמים, כדאיתא במסכת ידיים פ"ב, אך מוסיף שניתן להסתפק גם "בשטיפה אחת זה על גבי זה". לדין זה לא נמצא מקור במסכת ידיים, ולשיטת הרמב"ם כלל לא ברור מדוע ישנו צורך בנטילת ד' וה'.

איסור הפסק בין נטילה לסעודה

נאמר בברכות מב ע"א "תכף לנטילה ברכה". ונחלקו ראשונים בפירוש המימרא. הרמב"ם בפ"ו מהל' ברכות הבין שמדובר דווקא על מים אחרונים, שיש לסומכם לברכת המזון. הטור הביא שכך היא גם שיטתו של הרי"ף, והעיד על אביו הרא"ש שהיה נזהר הן במים אחרונים והן במים ראשונים. אמנם, בב"י סי' קסו מביא בשם הגה"מ שמדובר בסוגיה על מים ראשונים שיש לסמכם לברכת המוציא, ומקור דבריו בתוס' בפסחים קו ע"ב, והשו"ע עצמו כתב בסי' קס"ו שטוב ליזהר בזה.

תוס' בסוטה לט ע"א כותבים ששיעור ההפסק הוא לא יותר מכ"ב אמה, והם לומדים זאת מ"תכף לסמיכה שחיטה", שהוא שיעור המרחק משער ניקנור עד לבית המטבחיים. לכאורה, ההסקה מהדמיון הלשוני שבגמרא בברכות - "תכף לסמיכה שחיטה, תכף לגאולה תפילה, תכף לנטילת ידיים ברכה. אמר אביי: אף אנו נאמר, תכף לתלמידי חכמים ברכה" - נראית תמוהה. לא נראה שלשון ה'תכיפות' לעניין שחיטה מגדירה שיעור לגבי סמיכת גאולה לתפילה, וגם לא לגבי הנאמר "תיכף לתלמידי חכמים ברכה". נראה, אם כן, שבעלי התוס', הבינו שקיים בסיס משותף לדיני המקדש ולנטילת ידיים לסעודה, ולכן לשון "תיכף" בשניהם מכוונת לשיעור זמן אחד. אולם לא הטעם של סרך תרומה ולא הטעם של 'והתקדשתם' תואמים הבנה זו.

"ושאבתם מים בששון"

אשר על כן נראה לי להציע הצעה מחודשת בדין זה.

בשמואל א פרק ז', לאחר השבת ארון האלהים לקריית יערים נאמר:

ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנים וינהו כל בית ישראל אחרי ד'. ויאמר שמואל אל כל בית ישראל לאמר אם בכל לבבכם אתם שבים אל ד' הסירו את אלהי הנכר מתוככם והעשתרות והכינו לבבכם אל ד' ועבדוהו לבדו ויצל אתכם מיד פלשתים. ויסירו בני ישראל את הבעלים ואת העשתרות ויעבדו את ד' לבדו ויאמר שמואל קבצו את כל ישראל המצפתה ואתפלל בעדכם אל ד'. ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני ד' ויצומו ביום ההוא ויאמרו שם חטאנו לד' וישפוט שמואל את בני ישראל במצפה.

האקט הזה, של שפיכת מים, אין לו הרבה דומים במקרא, מלבד סיפור גיבורי דוד:

ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים מבאר בית לחם אשר בשער. ויבקעו שלושת הגבורים במחנה פלישתים וישאבו מים מבאר בית לחם אשר בשער וישאו ויביאו אל דוד ולא אבה לשתותם ויסך אותם לד'. ויאמר חלילה לי ד' מעשותי זאת הדם האנשים ההולכים בנפשותם ולא אבה לשתותם, אלה עשו שלושת הגבורים".         (שמואל ב' כ"ג)

ננסה לעמוד על מהות שפיכת המים הזאת. כנראה ששפיכת המים מסמלת עבודת ד' והודאה, בדומה אולי לניסוך המים במקדש. טענתנו תהיה כי מצוַת נטילת ידיים, מבחינה מסוימת, היא בעלת מטרה עצמאית, ואינה רק אמצעי של טיהור או של התקדשות. למעשה, ניתן לומר שנטילת הידיים בשחר היא שבח לקב"ה על התחדשות הבריאה, ונטילת הידיים לפני ארוחה על השולחן היא כניסוך המים על גבי המזבח. להבנה זו, נטילת הידיים מצטרפת לדינים רבים המוכרים לנו, שיסודם במדרש ר' יוחנן ור' אלעזר בברכות נה ע"א: "כל זמן שביהמ"ק קיים - מזבח מכפר על ישראל, ועכשיו - שולחנו של אדם מכפר עליו". כך לגבי הסרת סכינים בשעת ברכת המזון (ב"י סי' קפ), וכך לגבי הבאת מלח על השולחן (רמ"א קס"ז, ה בשם שבולי הלקט).

מלבד התשובות שהבנה זו נותנת לשאלות שהצגנו, הנה על ידה ניתן גם להבין מדוע ישנו צורך בנטילה בכלי דווקא, מדוע איסור השהיה שבין הנטילה לברכה לקוח מעולם הקדשים, ואפילו מדוע מערין ד' וה' פעמים או דווקא בשטיפה אחת - בדומה לניסוך המים.

ייתכן שיש להביא להבנה זו תימוכין מדין נוסף שקיים בנטילת ידיים.

אמר רב חסדא: אנא משאי מלא חפני מיא ויהבו לי מלא חפני טיבותא.        (שבת סב ע"ב)

הרוקח בסימן שכ"ד ושבלי הלקט בסימן קל"א כתבו שאע"פ שדי ברביעית, מכל מקום ביקש רב חסדא יותר מכך. וכך גם משמע מדברי השו"ע קנ"ח, י: "אע"פ ששיעורם ברביעית, יוסיף ליטול בשפע". ובאמת שיש לתמוה על שיעור רביעית, שהרי נטילת ידיים היא שפיכת מים על הידיים וכל אדם לפי שיעור ידיו, ומדוע השיעור לכלי?

 ייתכן שבדיוק כאן טמונה הבנתנו, שמלבד רובד הטהרה והנקיות קיים גם שיעור שבח של מים, כמו שמצאנו רביעית בקידוש על היין. כך גם מובנת אמרתו של רב חסדא על הוספת הברכה, שאחרת מדוע שאדם ייטול ידיו בכמות גדולה ותתווסף לו ברכה? ואכן, מצאנו בספרו של של הגאון ממונקאטש בנימוקי אורח חיים סימן ג', שהיה מנהג החסידים לומר "מלא ידינו מברכותיך" בשעת נטילת ידיים.

יסוד כזה מצאנו גם בניסוך המים, שם ישנה מגמה ללמוד את הזכרת הגשמים מניסוך המים דוקא:

איבעיא להו ר' אליעזר: מהיכא גמר לה? מלולב. גמר לה או מניסוך המים גמר לה... מה ניסוך המים מאורתא דאמר מר ומחתם ונסכיהם אפילו בלילה אף הזכרה מאורתא".   (תענית ב ע"ב)

ניסוך המים נתפס כשבח לקב"ה וכבקשה על המים, ונראה שאופי זה הועתק גם לנטילת ידיים הנוהגת היום בשחרית ובסעודה.

 

 

*

***************************************************************

*

* * * * * * * * * *

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון, תשס"ו

עורך: יצחק ברט

*******************************************************

 

בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון

האתר בעברית:          http://www.etzion.org.il/vbm

האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org

 

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9931456 שלוחה 5

דואל: [email protected]

* * * * * * * * * *

*

***************************************************************

*

 

 

 

*       מוקדש לידידי ורעי, איתי אדלר נ"י. המאמר התפרסם לראשונה ב"דף קשר" של ישיבת הר עציון, גיליון 1054 (בהעלותך תשס"ו).