דילוג לתוכן העיקרי

נידה | דף כד | חסר גולגולת

הגמרא בסוגייתנו עוסקת בוולדות שלידתם אינה נחשבת כלידה, ואינה מטמאה את היולדת, משום שהם אינם ולדות גמורים. במהלך הדיון מובאים דברי רב גידל בשם רבי יוחנן:
"המפלת את שגולגלתו אטומה – אמו טהורה".
רש"י (ד"ה אטומה) מסביר ש"גולגולת אטומה" היא גולגולת חסרה. מום זה נקרא בשפה הרפואית "אנאנצפלוס" – חוסר התפתחות של המוח, המתבטא בהעדר החלקים העליונים של עצמות הגולגולת והחלקים העיקריים של המוח.
בדף הקודם מוזכרים מצבים המוגדרים כטריפה מן הבטן (שיש בו מום שלא ניתן לחיות אתו), שאימו טמאה טומאת לידה (ומחללים עליו שבת על מנת להציל אותו). לעומת זאת, במקרה שלנו הלידה כלל אינה נחשבת לידה, והוולד עצמו חשוב כמת, אפילו אם הוא עדיין נושם. בעקבות זאת, פסק הרב יצחק זילברשטיין (מובא בנשמת אברהם, כרך ג, חלק חושן משפט, תכה, א):
"אם כן, מסתבר שאינו בכלל 'נפש' ואין איסור על הריגתו, מאחר ואינו מסוגל לחיות ואין חייו חיים".
על פי דבריו, מותר להרוג וולד זה על מנת להשתמש באיבריו לשם השתלתם באדם אחר. הרב זילברשטיין מוסיף, על פי סוגייתנו, שאפילו כאשר חסר רק חלק מעצם הגולגולת – דינה כאילו חסרה כולה. יש לסייג שלא די בכך שעצם הגולגולת חסרה, ויש לוודא גם שלאותו ולד אכן אין סיכוי לחיות (גם לא בעזרת הרפואה המתקדמת של ימינו), כפי שמדגיש הרמב"ם (הלכות רוצח ושמירת הנפש ב, ח) בנוגע להריגת אדם טריפה:
"וכל אדם בחזקת שלם הוא, וההורגו נהרג, עד שיודע בודאי שזה טריפה, ויאמרו הרופאים שמכה זו אין לה תעלה באדם ובה ימות אם לא ימיתנו דבר אחר".
כלומר, רק אם אין לו יכולת רפואה נחשב אותו אדם כטריפה שההורגו אינו חייב מיתה. בדומה לכך, במקרה שלנו – אם הוולד יכול לחיות, אין שום היתר להורגו, אף אם הוא סובל ממום המגדיר אותו כמת.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)