נידה | דף לג | טומאת בועל נידה

המשנה (לב ע"ב) אומרת שחכמים גזרו טומאה על כותים, משום שהם נחשבים כבועלי נידות. בעקבות זאת, דנה הגמרא באופייה ובהיקפה של טומאת בועל נידה. במהלך הדיון עולה הוה-אמינא שבועל נידה "יעלה לרגלה" של הנידה – ימי טומאתו של הבועל ייקבעו לפי ימי הטומאה שנותרו לנידה. לדוגמא: אם אדם בא על נידה ביום השני לטומאתה – הוא יוכל לטבול ולהיטהר לאחר חמישה ימים, אם בא עליה ביום השלישי לטומאתה – הוא יוכל לטבול לאחר ארבעה ימים, וכן הלאה. הגמרא דוחה סברא זו, וקובעת שהבועל יוכל לטבול רק ביום השביעי לבעילה, גם אם הנידה עצמה תיטהר עוד קודם לכן.

קביעה זו, שלפיה תקופת טומאתו של בועל נידה אינה חופפת בהכרח לטומאתה של הנידה עצמה, עשויה להתבסס על אחת משתי סברות:
א. הבועל אינו מקבל את טומאתה של הנידה עצמה, אלא נטמא בטומאה עצמאית, שאינה נובעת באופן ישיר מטומאתה של הנידה (אפשר להעלות גם סברא קיצונית יותר, שלפיה טומאת הבועל קשורה באיסור ביאה על נידה, ולא בטומאת הנידה, ואכמ"ל).
ב. הבועל "יורש" את טומאתה של הנידה עצמה, אולם אף שנידה יכולה להיטהר שבעה ימים לאחר שראתה לראשונה – הדבר אינו נובע מהיחלשות הטומאה לאורך ששת הימים הראשונים (בדומה לטומאת מת, שבה יש להמתין מספר ימים לפני הזאת מי חטאת, אך הטומאה אינה נחלשת במשך הימים הללו, ומי שייגע בטמא המת במהלכם – ייטמא באותה רמה ולמשך אותו זמן, בין אם ייגע ביום הראשון או ביום השביעי). לכן, כאשר הבועל מקבל את טומאתה של הנידה, הוא מקבל טומאה שדומה לטומאת היום הראשון של הנידה, ודורשת ממנו להמתין שבעה ימים עד שיוכל להיטהר.

נפקא מינה אפשרית בין שתי ההבנות עשויה להיות במקרה של שומרת יום כנגד יום. זוהי אשה שראתה דם בימים שבהם היא אינה אמורה לראות, ועליה "לשמור" יום נוסף: אם לא תראה ביום זה – היא תהיה טהורה, אך אם תראה דם גם ביום זה, וכן ביום שאחריו – היא תיחשב זבה ועליה לספור שבעה נקיים.

האור שמח (הלכות מטמאי משכב ומושב ג, א) כותב שלדעת הרמב"ם אדם שבא על שומרת יום כנגד יום טמא שבעה ימים, כמו כל בועל נידה, ואילו לדעת הראב"ד (על פי הפירוש המיוחס לראב"ד על תורת כהנים) דינו של בועל שומרת יום כנגד יום כדינה של האישה שעליה בא: אם היא לא תראה שוב – הוא יהיה טמא בטומאת ערב בלבד, אך אם היא תראה גם בימים השני והשלישי – הוא יהיה טמא בטומאת שבעה, כמוה.

נראה שהדברים תלויים בשתי ההבנות שהצענו: אם הסיבה לכך שהבועל טמא שבעה ימים ללא תלות במשך טומאתה של האשה היא שטומאת בועל נידה אינה נובעת מטומאתה של הנידה עצמה – גם הבא על שומרת יום כנגד יום ייטמא לשבעה ימים, אף אם האשה שעליה בא תיטהר כבר לאחר יום אחד. לעומת זאת, אם בועל נידה טמא שבעה ימים משום שהוא נטמא בטומאת הנידה, והצורך בהמתנת שבעה ימים נובע מכך שהטומאה שהועברה אליו זהה לטומאת היום הראשון – הרי שכאשר ברור לנו שהטומאה שהועברה אליו היא טומאה קלושה, כגון טומאת שומרת יום כנגד יום, שאפשר להיטהר ממנה לאחר יום אחד, גם הוא לא יצטרך להמתין שבעה ימים (אמנם, גם לפי הבנה זו יתכן שהבא על יולדת נקבה יהיה טמא רק שבעה ימים, למרות שהיולדת עצמה טמאה שבועיים, ואכמ"ל).