נידה דף מז – זמן חיוב חלה

  • יהודה רוזנברג
במהלך הדיון במעמדם של חיובי חלה ותרומה "בזמן הזה" (ימי הבית השני) מעלה הגמרא אפשרויות שונות להבחין בין הזמן שבו החל לנהוג חיוב תרומה ובין הזמן שבו החל לנהוג חיוב חלה. בסופו של דבר מביאה הגמרא את סיפורו של רב הונא בריה דרב יהושע:
"אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי: אפילו למ"ד תרומה בזמן הזה דרבנן, חלה דאורייתא, שהרי שבע שכבשו ושבע שחלקו נתחייבו בחלה ולא נתחייבו במעשר.
ואמינא להו אנא: אפילו למ"ד תרומה בזמן הזה דאורייתא, חלה דרבנן.
דתניא: אי 'בבואכם', יכול משנכנסו לה שנים ושלשה מרגלים?
ת"ל 'בבואכם' – בביאת כולכם אמרתי, ולא בביאת מקצתכם.
וכי אסקינהו עזרא – לא כולהו סלוק".
רב הונא בריה דרב יהושע מציין סייג לחיוב חלה, שאינו שייך בנוגע לחיוב תרומה: חיוב חלה שייך רק לאחר שרוב ישראל עלו לארץ, בעוד שחיוב תרומה שייך גם כאשר רוב ישראל בגלות.
את הצורך ב"ביאת כולכם" אפשר להסביר בשתי דרכים:
א. זוהי דרישה הנחוצה להגדרת כיבוש הארץ ככיבוש מלא, המקדש את הארץ. כך הבין הגר"ח (הלכות שמיטה ויובל יב, טז) מדברי הרמב"ם. על פי זה הוא מסביר מדוע הרמב"ם (הלכות תרומות א, כו), בניגוד לדברי רב הונא בריה דרב יהושע המובאים בסוגייתנו, לא חילק בין חיוב חלה לחיוב תרומה, ופסק שגם חיוב תרומה בימי בית שני אינו אלא מדרבנן: "ביאת כולכם" היא תנאי לקידוש הארץ על ידי הכיבוש, וקדושת הארץ נחוצה הן כדי לחייב בחלה והן כדי לחייב בתרומה.
ב. "ביאת כולכם" אינה תנאי לקידוש הארץ, אלא תנאי לחיוב חלה. בתחומים אחרים הנוגעים למצוות התלויות בארץ יש צורך בקידוש הארץ על ידי כיבוש או ישיבה, אך חיוב חלה אינו חל אלא כאשר מתרחשת "ביאת כולכם".
את האפשרות השניה, שלפיה "ביאת כולכם" היא תנאי לחיוב חלה בלבד, אפשר להבין בשתי דרכים – יתכן שתנאי זה נדרש בנוסף לתנאי של קידוש הארץ, ויתכן שהוא נחוץ במקום התנאי של קידוש הארץ, שאינו נוגע לחלה אלא רק לתרומות ומעשרות. ההבדל בין שתי הבנות אלו נובע משתי הבנות אפשריות של מהלך סוגייתנו – על פי ההבנה הראשונה רב הונא בריה דרב יהושע אינו מקבל את טענתם של רבנן דבי רב, וסובר שחיוב חלה אינו יכול לקדום לחיוב תרומה, משום שגם בנוגע לחיוב חלה יש צורך בקידוש הארץ. לעומת זאת, על פי ההבנה השניה גם רב הונא בריה דרב יהושע יכול לקבל את טענתם של רבנן דבי רב, ולומר שחיוב חלה חל עוד קודם קידוש הארץ. נראה שכך יש להסביר גם את ההוה-אמינא בברייתא, שחיוב חלה נוהג כבר משעה שנכנסו המרגלים לארץ, אף לפני הכיבוש.