דילוג לתוכן העיקרי

נידה | ף נג | בין השמשות

המשנה (נב ע"ב) מביאה את מחלוקת רבי מאיר וחכמים אם "יש בכתמים משום זוב", והגמרא מסבירה שהמחלוקת עוסקת במקרה שבו האשה ראתה שיעור של שני כתמים, ויתכן שאחד מן השיעורים יצא מגופה בזמן בין השמשות. במקרה זה, לדעת חכמים (רבי חנינא בן אנטיגנוס), האשה נחשבת כזבה, משום שראיית דם בבין השמשות עולה לשני הימים, ונחשבת כאילו האשה ראתה דם גם ביום הראשון וגם ביום השני, ובצירוף הראייה הנוספת – היא ראתה שלושה ימים.
כך מסביר רש"י (ד"ה אחת) את הסיבה לכך שראיית דם בבין השמשות נחשבת כראייה בשני ימים:
"וראיית בין השמשות עולה לשני ימים, שמקצתה מן היום ומקצתה מן הלילה ויש כאן שלושה רצופין".
על פי הסבר זה, הבעיה בבין השמשות היא שזמן סיום היום אינו ידוע לנו בדיוק, ואנו יודעים רק שברגע כלשהו במהלך בין השמשות מסתיים היום ומתחיל הלילה. אנו חוששים שהאשה ראתה בדיוק ברגע זה, ומקצת הראייה התרחשה קודם סיום היום, ומקצתה לאחר תחילת הלילה.
לעומת זאת, הריטב"א מסביר את הדברים אחרת:
"וכל שלא בדקה בבין השמשות... חוששין שראתה בו ראיה אחת ועלתה לשתים, לפי שהוא מן היום ומן הלילה וימים מחלקין".
הריטב"א מסביר כי לבין השמשות יש מעמד כפול – הוא נחשב גם כחלק מן היום וגם כחלק מן הלילה, ולכן אשה שראתה דם במהלך בין השמשות נחשבת כאילו ראתה גם ביום וגם בלילה.
הגרי"ד סולובייצ'יק (שיעורים לזכר אבא מארי, עמ' קיא ואילך) הרחיב מאוד בעניין זה, ותלה את מעמדו הכפול של בין השמשות בכך שישנן שתי דרכים להגדיר את גבולותיו של היום:
א. הזמן שבו השמש נראית. על פי הגדרה זו, בין השמשות, שהוא לאחר שקיעת החמה, אמור להיחשב כלילה.
ב. הזמן שבו יש אור. על פי הגדרה זו בין השמשות אמור להיחשב כיום, משום שעדיין יש אור.
בגלל כפילות ההגדרות הזו, בין השמשות נחשב במידה מסוימת גם כיום וגם כלילה (יש לציין כי בניגוד לדברינו, הגרי"ד שם טוען כי גם לדעת רש"י יש לבין השמשות מעמד כפול, והוא אינו רק זמן שבו יש ספק אם היום כבר הסתיים או לא).

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)