נידה דף עב – שומרת יום כנגד יום

  • הרב אברהם סתיו
אישה הרואה דם בימי זיבתה (אחד עשר הימים שאחרי שבעת ימי נדתה) נחשבת בראייתה הראשונה כזבה קטנה, ששומרת יום כנגד יום, היינו שצריכה להמתין עד למחרת: אם היא נקייה –  יכולה לטבול ולהיטהר, אם ראתה ביום השני – היא שומרת יום נוסף, ואם ראתה ביום השלישי – היא הופכת לזבה גדולה, שצריכה שבעה נקיים וקרבן.
במשנה (עא ע"ב – עב ע"א) נחלקו תנאים בדינה של הרואה דם ביום האחרון של אחד עשר הימים הראויים לזיבה:
"הרואה יום אחד עשר, וטבלה לערב ומשמשה –
ב"ש אומר: מטמאין משכב ומושב, וחייבין בקרבן.
וב"ה אומרים: פטורים מן הקרבן".
לדעת בית שמאי אישה כזו נחשבת כשומרת יום כנגד יום, ומכיוון שהלילה אינו נחשב שימור (עי' תוס' עא ע"ב ד"ה הרואה) – היא טמאה, והבא עליה חייב קרבן. אמנם, לדעת בית הלל אין היא צריכה שימור, ומדאורייתא היא נטהרת לגמרי בטבילה. בגמרא (עב ע"א) מובאים טיעוניהם של ב"ה וב"ש:
"אמרו להן ב"ש לב"ה: מ"ש יום י"א מיום תוך י"א?...
אמרו להן ב"ה לב"ש: לא, אם אמרת בתוך י"א יום – שכן יום שלאחריו מצטרף עמו לזיבה, תאמרו ביום י"א – שאין יום שלאחריו שנצטרף עמו לזיבה?!"
נראה שבית הלל ובית שמאי נחלקו בהבנת מהות דין שומרת יום כנגד יום:
א. לדעת בית הלל עניינו של דין זה הוא החשש שמא הזיבה הראשונה תתברר למפרע כתחילתה של זיבה גדולה. ממילא, כאשר אין חשש כזה (משום שגם אם תראה ביום י"ב לא יהיה לה דין זבה גדולה) – אין צורך בשימור.
ב. לדעת בית שמאי דין זה הוא דין של טומאת יום אחד. ממילא, טומאה זו קיימת גם כשאין חשש שהאישה תהפוך לזבה גדולה.
ייתכן שמחלוקת זו רמוזה בשני המקורות לדין שומרת יום כנגד יום. בגמרא בהוריות (ד ע"א) נאמר: "'וספרה לה' – מלמד שסופרת אחד לאחד" (עי' תוס' שם ד"ה הכתיב, ובאר שבע שם). מאידך, בהמשך סוגייתנו (עג ע"א) נאמר: "ומנין שסופרת אחד לאחד? ת"ל: 'יהיה לה'".
הלימוד מ"וספרה לה" מלמד על דמיון בין דין השימור ובין ספירת שבעה נקיים של זבה. בפשטות, ספירת שבעה נקיים נועדה לוודא שהאישה נרפאה מזיבתה, וממילא יש להבין שגם דין השימור נועד לוודא שהזיבה הייתה מקרה חד פעמי, ולא תחילתה של מחלה ארוכה. לעומת זאת, המילים "יהיה לה" כתובות בתוך תיאור דיני טומאת האישה, והן מלמדות על כך שהשימור הוא חלק מדיני הטומאה, ואינו קשור לבירור כלשהו, וכדעת בית שמאי (עמדה זו בולטת יותר במקור בספרא פרק ח, שם נלמד דין שומרת יום כנגד יום מן המילים "טמא יהיה").