ניוול המת לצרכים שונים
|
|
  |
דף יוםיומי בבא בתרא דף קנה – ניוול המת לצרכים שונים הברייתא מספרת על דרישה שהועלתה לפני רבי עקיבא לפתוח את קברו של אדם על מנת לברר טענה ממונית. רבי עקיבא השיב: "אי אתם רשאין לנוולו". ברייתא זו עמדה ביסודם של דיונים רבים באחרונים בעניין ניוול המת לצרכים שונים: לכבוד המת עצמו, להיתר עגונה או ללימוד רפואה. הדיונים בנושא ארוכים וסבוכים, וחלקם לא הוכרע עד ימינו. אנו נעמוד כאן רק על אחד מן השיקולים, שסוגייתנו הובאה בהקשרו. האחרונים ציינו כי מסוגיית הגמרא לעיל קנד ע"ב נראה שטענת "אי אתם רשאין לנוולו" נוגעת רק לקרובי המת. התוספות (שם, ד"ה זוזי) התלבטו מה בין קרובים לשאר אנשים, והציעו שתי תשובות: א. ההבדל אינו בין קרובים לשאר אנשים, אלא בין טענת ממון מכוח קניין לבין טענת ממון מכוח ירושה, שכן היורשים "לא מידי יהבי", ולא הפסידו דבר; ב. אכן יש הבדל בין קרובים לשאר אנשים. נראה ששני התירוצים חלוקים בדבר יסודו של איסור ניוול המת. על פי התירוץ הראשון, זהו איסור עצמאי, ולכן אין חילוק בין קרובים למי שאינם קרובים. התירוץ השני, לעומת זאת, מניח שהאיסור קשור לחיוב לקבור, ועל כן הוא נוגע יותר לקרובים. לשאלת יסוד האיסור יש משמעות גדולה לעניין ניוול המת לכבודו של המת עצמו. אם מדובר באיסור עצמאי, אין מקום להתירו אפילו לכבוד המת. אך אם האיסור הוא מחמת ביטול הקבורה – הרי מצינו שמותר לעכב את הקבורה לכבוד המת. החתם סופר (בתשובותיו, חלק יורה דעה סימן של"ו) סבר שמדובר באיסור בפני עצמו, וכתב בעניין דברים נוקבים, וזה לשונו: "דכל העכו"ם חושבים בפירוד הנשמה מהגוף נשאר הגוף בלי שום לחלוחית רוחניות, על כן קוראים הרוח זעלי"ג [="נשמתי", מלשון נשמה] והגוף פגר (געקערפער"ט) שהוא כולו גוף (קערפע"ר). ועל כן מנתחים אותו ואינם חוששים לבזיונו, ועל כן מותר בהנאה, ואין עכו"ם במותם קרוים עוד אדם לפי דעתם ואמונתם. כאמור, השיקולים בנושא רבים ומגוונים, ואין העיון הזה אלא בבחינת "תן לחכם ויחכם עוד" (משלי ט', ט). לסקירה של המקורות בש"ס ובפוסקים בנושא ראה: שו"ת ציץ אליעזר חלק ד סימן י"ד; שו"ת יביע אומר חלק ג יורה דעה סימן כ"ג.
|
  |
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)