יומא | דף לג | סדר מערכה

בגמרא מובא סדר המערכה של אביי אליבא דאבא שאול. סוגייתנו עוסקת באריכות בפרטים השונים וביחסים ביניהם, ואנו ננסה להתבונן במבט כללי על הסדר כולו. סדר העבודה בתחילת כל יום מורכב משנים עשר שלבים, אשר לדעת אביי אליבא דאבא שאול נעשים בסדר הבא:

1. מערכה גדולה.
2. מערכה שנייה של קטורת.
3. שני גזירי עצים.
4. דישון מזבח פנימי.
5. חמישה נרות.
6. דם התמיד.
7. שני נרות.
8. קטורת.
9. איברי התמיד.
10. מנחה.
11. חביתין.
12. נסכים.

ראשית יש להבחין שעבודות אלו מתחלקות לשלושה שלבים בסיסיים אשר על הסדר ביניהם אין מחלוקת: א. סידור המערכות וגזרי העצים. ב. שלבים 4-8. ג. הקרבת האיברים, המנחה, החביתין והנסכים. לפי כל השיטות שבמקורות התנאיים, עבודת היום פותחת בהבערת המערכות והעצים ומסתיימת בהקרבת האיברים והנלווים עליהם, המהווה כבר חלק מעבודת היום. אמנם, ביחס לשלבים הנמצאים בין חלקים אלה מובאות שיטות שונות, וננסה לעמוד עליהן.

אחד המאפיינים הבולטים של שיטת אביי הוא התנועה המתמדת פנימה והחוצה – מן המערכות של מזבח העולה אל המזבח הפנימי והמנורה, ואחר כך אל דם התמיד שבחוץ ושוב אל המזבח הפנימי והמנורה, ולבסוף בחזרה אל הקרבה שעל המזבח החיצון. במבט ראשון תנועה זו נראית קצת 'מבולגנת', וכבר עמד על כך רבי נתן בליקוטי הלכות שלו (שותפות ה, יא):

"ועל כן צריך חכמה גדולה לזה ולדלג מענין לענין, פעם בחינת עבודה זאת ופעם בחינת עבודה זאת, וכמו שתראה בענין עבודת הקרבנות אם תדקדק בהם, וכמבואר בסדר המערכה שסידר אביי משמא דגמרא... עיין היטב בסדר זה ותראה פליאות גדולות, שנראה לכאורה שלא כסדר הראוי, כי פעם עוסק בעבודת פנים ופעם בעבודת מזבח החיצון, וגם כל עבודה ועבודה נחלקת לחלקים רבים ולא עשו כסדר לגמור עבודה אחת כסדר ואח"כ יעסקו בשניה...  וכן אחר כך יש שינויים רבים וחילוקים נפלאים, פעם עוסק בעבודת חוץ וקודם שגומרה חוזר לעבודת פנים וכן בכל פעם... וכל זה הוא ענין הנ"ל, שצריכין לדלג מעבודת פנים לעבודת חוץ ומעבודת חוץ לעבודת פנים כפי הבירור והעליה, כי כך הוא סדר המלחמה עם הסטרא אחרא המסבבין את הקדושות הנפולות".

במבט נוסף אפשר לראות בדברי אביי סדר ברור והגיוני: נראה שאביי מחלק את העבודות לשני חלקים – הכנות ועבודות, ובכל אחד מן החלקים מתחילים מן החוץ כלפי פנים. ממילא, בשלב ההכנות מתחילים בהכנת המערכות החיצוניות, ואחר כך מתקדמים לדישון המזבח הפנימי והמנורה. לאחר מכן גם בשלב העבודות מתחילים בדם התמיד, הנעשה בחוץ, ומתקדמים פנימה, אל הטבת שני הנרות והקטרת הקטורת (הבנה זו תלויה בראיית הטבת חמשת הנרות כהכנה ואת הטבת שתי הנרות כעבודה, ויש לכך ראיות שאין כאן מקום להאריך בהן).

אמנם, בירושלמי כאן (ג, ה) ובספרא (צו א, ב) מובא סדר אחר:

1. שבעת הנרות.
2. קטורת.
3. תמיד.

ההבדל המרכזי הוא בהעברת דם התמיד ממקומו בין חמשת הנרות הראשונים לשני הנרות האחרונים וקביעתו לאחר סיום הטבת הנרות והקטרת הקטורת. לפי סדר זה אין חילוק בין ההכנות לעבודות, וסדר הפעולות הפוך במהותו – מן הפנים כלפי חוץ. ייתכן שמחלוקת זו משקפת מחלוקת מהותית ביחס לאופי העבודה במקדש: לדעת אביי עבודת הכפרה שבחוץ היא ההכשר לכך שהשכינה תשרה במקדש, ואילו לדעת הירושלמי והספרא נקודת ההתחלה היא השראת השכינה בהיכל, ועבודת הכפרה רק נובעת מכך.