סוטה דף ה – 'ואם מת חולצת'

  • הרב ירון בן צבי

במשנה שבסוגייתנו אנו למדים כי במידה והבעל מת (ואין לו ילדים) קודם שהאישה שתתה את מי הסוטה, ועל כן לא הוברר האם סטתה האשה או לא, ובמידה ויש לאותו בעל אח אין האשה מתיבמת אלא חולצת.

במסכת יבמות (דף יא) אנו למדים כי מי שנטמאת על ידי בעילה האסורה לה פטורה מייבום ומחליצה; נראה כי באופן זה סברו הראשונים והפוסקים. כלומר, המשנה מדברת על מי שיש ספק האם היא סטתה או לא אבל במקרה שבו יש עדים כי אותה אשה סטתה לא רק שאין היא מתייבמת אלא אף אין היא חולצת.

הקושי באמור הוא, שעד שהאישה לא שתתה את מי הסוטה, לא התברר האם היא סטתה או לא ואם כן מדוע החשד לבדו הופך את אותה האשה לטמאה ומחיל עליה את הדין של מי שהוברר שהיא נטמאה, ואם ההנחה שהיא נטמאה מדוע היא צריכה חליצה?

אפשר שעל שאלות אלו ניתן לענות בכך שמי שקנא לה בעלה ולאחר מכן נסתרה, החשד הוא כל כך משמעותי עד שיש לו 'רגליים לדבר' שנטמאה. אמנם אין בכך בכדי לומר שהיא וודאי נטמאה אבל משום שבתורה אשה שנמצאת במצב זה הוגדרה 'טמאה' די בחשד זה בכדי להחמיר עליה את כל ההנהגות שיש בסוטה (מה שמסתבר כי לא היה קורה אילו לא הייתה מוגדרת כך בתורה). מסיבה זו שהיא אינה מוגדרת כמי שחטאה וודאי היא חייבת בחליצה שכן אם לא הייתה צריכה חליצה זו הייתה למעשה קולא בדין שלה.