דילוג לתוכן העיקרי

סוטה | דף ז | השקאת סוטה בבית הדין הגדול

הרב אביהוד שורץ
02.11.2015

המשנה בסוגייתנו מתארת את טקס השקאת הסוטה, וקובעת ש"היו מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלים".

בתורה נאמר שמעמד השקאת הסוטה נעשה לפני ה' ובעזרת הכוהן. כמובן, גם את קורבן הסוטה מקריב הכוהן, וככלל – מדובר בפעולה 'מקדשית' מובהקת. מהו אם כן עניינה של הדרישה להעלות את הסוטה לבית הדין הגדול שבירושלים? הרש"ר הירש (במדבר ה, ל) כתב:

"סדר השקאת סוטה קרוי כאן 'תורה', ונמצא שהכתוב השווה אותו להלכות החשובות ביותר המוטלות על הנציגות העליונה של האומה, ולפיכך כל הסדר הזה נעשה מטעם בית הדין הגדול".

נראה לבאר את הדברים לאור חידושו של הגרי"ד סולובייצ'יק (שיעורים לזכר אבא מארי כרך ב', בעניין תקנת משה) בדבר מעמדו ותפקידו של בית הדין הגדול שבירושלים. הגרי"ד הסביר שבית הדין ממלא שני תפקידים:

  • בית הדין הוא נציג של כנסת ישראל, ומכוח נציגות זו מוטלות עליו חובות ממשלתיות וחובות טקסיות-פורמליות שונות, כגון עיבור שנים, הרחבת העזרה, משפט המלך, עגלה ערופה ועוד.
  • בית הדין הגדול הוא נציג של תורת ישראל, ומוטלת עליו החובה להחזיק את הדת ולשמר את מסורת ישראל. במסגרת זו מוטלת על בית הדין גם חובת הפסיקה בשאלות הלכתיות מקומיות וכלליות.

הפער בין שני תפקידיו של בית הדין הגדול בוקע ועולה מדבריו של הרמב"ם, המציג את בית הדין בשני הקשרים שונים ומתאר אותו בשני אופנים. בתחילת פרק ה' מהלכות סנהדרין הציג הרמב"ם את הממד הפורמלי של בית הדין הגדול:

"אין מעמידין מלך אלא על פי בית דין של שבעים ואחד, ואין עושין סנהדרי קטנה לכל שבט ושבט ולכל עיר ועיר אלא על פי בית דין של שבעים ואחד, ואין דנין לא את השבט שהודח כולו ולא את נביא השקר ולא את כהן גדול בדיני נפשות אלא בבית דין הגדול, אבל דיני ממונות [של כהן גדול] בשלשה, וכן אין עושין זקן ממרא ולא עושין עיר הנדחת ולא משקין את הסוטה אלא בבית דין הגדול, ואין מוסיפין על העיר ועל העזרות ולא מוציאין למלחמת הרשות ולמדידת החלל אלא על פי בית דין הגדול, שנאמר 'כל הדבר הגדול יביאו אליך'".

מאידך, בתחילת הלכות ממרים (א, א–ב) הציג הרמב"ם את בית הדין הגדול בצורה שונה:

"בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה, והם עמודי ההוראה ומהם חֹק ומשפט יוצא לכל ישראל, ועליהן הבטיחה תורה, שנאמר 'על פי התורה אשר יורוך' – זו מצות עשה, וכל המאמין במשה רבינו ובתורתו חייב לסמוך מעשה הדת עליהן ולישען עליהן. כל מי שאינו עושה כהוראתן עובר בלא תעשה, שנאמר 'לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל'".

בית הדין המתואר בהלכה זו אינו עוסק בטקסים פורמליים אלא בעניינים שברוח: קביעת גופי תורה, משא ומתן בהלכה וכו'. מדובר בבית דין לימודי, עיוני ורוחני, ולא בבית דין ממשלתי.

הגרי"ד טען שייתכנו הבדלים מעשיים בין שני בתי הדין, כגון מספר הדיינים, זהותם ועוד כהנה. על הבדלים אלו ואחרים ראה בשיעורו של מורנו הרב ליכטנשטיין זצ"ל בספר שיעוריו על מסכת הוריות.

בדברי הרמב"ם הנ"ל מפורש שהשקאת סוטה בבית הדין הגדול מתקשרת לתפקיד הראשון – הממשלתי והפורמלי. משמעות הדברים היא שהסוטה אינה פוגעת רק בבעלה ובמשפחתה, אלא בעם ישראל כולו. כבר לימדנו הרמב"ן בפירושו לתורה (במדבר ה, כ):

"והנה אין בכל משפטי התורה דבר תלוי בנס זולתי הענין הזה, שהוא פלא ונס קבוע שיעשה בישראל בהיותם רובם עושים רצונו של מקום, כי חפץ למען צדקו ליסר הנשים שלא תעשינה כְּזִמַּת יתר העמים, ולנקות ישראל מן הממזרות שיהיו ראויים להשרות שכינה בתוכם".

ה'טיפול' באישה הסוטה מבקש לשרת את האומה כולה ולאפשר את השראת השכינה, וכיוון שאין מדובר בעניין פרטי ואישי אלא במשימה לאומית, חובה לבצעה דווקא בבית הדין הגדול שבירושלים, המייצג את כלל ישראל ומשרת את האינטרס הלאומי.

 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)