סוטה | דף כה | כתובת סוטה שאינה שותה
המשנה בסוגייתנו מביאה מחלוקת בנוגע למקרה שבו בעלה של הסוטה מת קודם השקאתה: לדעת בית שמאי האישה אינה שותה אך זוכה בכתובתה, ואילו לדעת בית הלל היא מפסידה את הכתובה.
הגמרא מסבירה שבמקרה כזה, שבו אי אפשר לברר אם האישה זנתה, הכתובה היא ממון המוטל בספק. לדעת בית שמאי, ממון שיש עליו שטר חוב נחשב כגבוי ביד האדם, ולכן במקרה של ספק הוא זוכה בממון, ואילו לדעת בית הלל, הממון עדיין נחשב כמוחזק ביד הבעל, ולכן האישה נחשבת כמוציאה מיד יורשי בעלה ועליה להביא ראיה שלא נטמאה.
רש"י (ד"ה ובית הלל) כותב שלדעת בית הלל האישה צריכה להביא ראיה משום שאין ספק מוציא מידי ודאי. נראה שכוונתו לומר שאף לסוברים שטענת 'ברי' עדיפה לעניין הוצאת ממון מהמוחזק (ראו כתובות יב ע"ב), במקרה זה האישה הטוענת טענת 'ברי' נחשבת כטוענת טענת 'שמא', משום שהתורה כבר הגדירה את מעמדה כספק מכוח גזרת הכתוב.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)