דילוג לתוכן העיקרי

סוטה | דף לד | נס חציית הירדן

הרב אביהוד שורץ
29.11.2015

הגמרא בדפים לד–לה מתארת בפירוט את נס חציית הירדן בימי יהושע בן נון, המקבילה בפרטים רבים לקריעת ים סוף, כפי שנאמר בפירוש בנביא (יהושע ד, כב–כג):

"וְהוֹדַעְתֶּם אֶת בְּנֵיכֶם לֵאמֹר בַּיַּבָּשָׁה עָבַר יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה: אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵיכֶם עַד עָבְרְכֶם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֵיכֶם לְיַם סוּף אֲשֶׁר הוֹבִישׁ מִפָּנֵינוּ עַד עָבְרֵנוּ".

אולם למרות הדמיון וההשוואה בין הניסים, דומה שבנקודה אחת יש הבדל מהותי ושורשי בין חציית הירדן ובין קריעת ים סוף. מטרתה של קריעת ים סוף הייתה חיזוק האמונה, וכפי ששגור על לשוננו (שמות יד, לא):

"וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ".

בפשטות נראה שמטרה דומה קיימת גם בנס קריעת הירדן, כפי שעולה מן הפסוקים המתארים אותו (יהושע ד, כד):

"לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת יַד ה' כִּי חֲזָקָה הִיא לְמַעַן יְרָאתֶם אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם כָּל הַיָּמִים".

עם זאת דומני שהגמרא בסוגייתנו (לד ע"א) מעמידה עניין אחר במוקד נס חציית הירדן:

"עודם בירדן, אמר להם יהושע: דעו על מה אתם עוברים את הירדן – על מנת שתורישו את יושבי הארץ מפניכם, שנאמר 'והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם' וגו'. אם אתם עושין כן – מוטב, ואם לאו – באין מים ושוטפין אותיכם".

בני ישראל עוברים בירדן על תנאי שהם ערוכים ומוכנים למלחמה עם מלכי כנען ולכיבוש ארץ ישראל. בעניין זה דברי הגמרא הם ניגוד ברור לנס קריעת ים סוף, שעליו נאמר (שמות יד, יד):

"ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן".

המעבר בירדן, שהוא למעשה רגע הכניסה לארץ, משקף גם שינוי תפיסה בדברי ימי ישראל. בתקופת המדבר ניתנה תורה לאוכלי המן, שה' הוא הנלחם להם, אך משעה שעם ישראל חוצה את הירדן עוברת האחריות למלחמה אל האומה. בארץ ישראל יידרש עם ישראל להילחם ולנצח כדי שיוריש את עובדי העבודה הזרה ויוביל לדעת אלוהים וליראת ה' מכוח בעלותו ושליטתו על ארץ הקודש.

בעיצומה של הסוגיה הארוכה העוסקת בחציית הירדן משלבת הגמרא מדרש נוסף על חטא המרגלים. נראה שהקשר הפשוט של מדרש זה לענייננו הוא ההקבלה בין המרגלים, הנושאים את האשכול העצום, ובין נציגי שנים עשר השבטים, הנוטלים אבנים מן הירדן. אומנם, ייתכן שניתן לעמוד על קשר מהותי יותר בין שתי הפרשיות לאור הנקודה שהדגשנו בחציו הראשון של העיון.

המרגלים לא כפרו בכך שארץ ישראל עשויה להיות מקום נעים ונוח למגורים, שכן הארץ זבת חלב ודבש, אך הם חוששים מן המשימה של ירושת הארץ ומתסיסים את העם נגדה. המרגלים ביקשו לבחור בחיי מדבר, או אפילו בחיי עבדות במצרים, ובלבד שכלל ישראל לא יידרש לשאת באחריות לגורלו ולהילחם על הארץ. לא בכדי מצהיר כלב בפני העם כולו (במדבר יג, ל):

"עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ".

ירושת הארץ, מבהיר כלב, היא המטרה, ואליה יש לשאוף. ייתכן שהמלחמה תהיה קשה, וייתכן גם שיהיו נפגעים, כפי שחווינו לצערנו. אך תעודתו של עם ישראל איננה תעודת אוכלי המן, שה' נלחם להם והם מחרישים, אלא תודעת המקבלים אחריות על גורלם. מתוך כך נזכה בעזרת ה' להצליח במשימה גדולה זו – "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ".

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)