דילוג לתוכן העיקרי

סוטה | דף לו | שמות השבטים על אבני השוהם

הרב אברהם סתיו
01.12.2015

בפרשת תצווה (שמות כח, ט–יב) מתארת התורה את עשיית שתי האבנים שעל כתפות האפוד:

"וְלָקַחְתָּ אֶת שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם וּפִתַּחְתָּ עֲלֵיהֶם שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: שִׁשָּׁה מִשְּׁמֹתָם עַל הָאֶבֶן הָאֶחָת וְאֶת שְׁמוֹת הַשִּׁשָּׁה הַנּוֹתָרִים עַל הָאֶבֶן הַשֵּׁנִית כְּתוֹלְדֹתָם... וְשַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי ה' עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן".

במקום לומר בקצרה שיש לכתוב את שמות שנים עשר השבטים על שתי האבנים מאריכה התורה לתאר את כתיבת ששת השמות הראשונים על האבן הראשונה וששת השמות הנותרים על האבן השנייה, ואף מוסיפה ומבהירה שיש לכתוב את השמות "כתולדותם". בסוגייתנו נחלקו החכמים בנוגע לאופן החלוקה של שנים עשר השבטים לשתי האבנים, ושלוש דעות נאמרו בדבר:

"מאי 'והחציו'? אמר רב כהנא: כדרך שחלוקין כאן (=בהר גריזים והר עיבל) כך חלוקין באבני אפוד.   
מיתיבי: שתי אבנים טובות היו לו לכהן גדול על כתיפיו, אחת מכאן ואחת מכאן, ושמות שנים עשר שבטים כתוב עליהם, ששה על אבן זו וששה על אבן זו, שנאמר 'ששה משמותם על האבן האחת' וגו' – שניה כתולדותם ולא ראשונה כתולדותם, מפני שיהודה מוקדם, וחמשים אותיות היו, עשרים וחמש על אבן זו ועשרים וחמש על אבן זו;          
רבי חנינא בן גמליאל אומר: לא כדרך שחלוקין בחומש הפקודים חלוקין באבני אפוד, אלא כדרך שחלוקין בחומש שני. כיצד? בני לאה כסידרן, בני רחל אחד מכאן ואחד מכאן, ובני שפחות באמצע".

שלוש עמדות הובאו בגמרא. לדעת רב כהנא חלוקת אבני האפוד זהה לחלוקה במעמד הברכה והקללה, לדעת תנא קמא השבטים כתובים כסדר לידתם, מלבד יהודה, שנכתב בראש, ולדעת רבי חנינא בן גמליאל השבטים כתובים כסדר מנייתם בתיאור הירידה מצרימה, כאשר בני לאה באבן האחת והשאר באבן השנייה.

מהי משמעות המחלוקת? האם נחלקו רק בדרשת הכתובים?

נראה כי המחלוקת עשויה לשקף הבנות שונות של היחס בין שתי האבנים. לדעת רב כהנא כל אחת מן האבנים מסמלת קבוצה בעלת אופי ומשמעות מסוימים. חלוקת השבטים בין הר גריזים להר עיבל היא חלוקה בעלת משמעות ברורה, כפי שמתואר בספר דברים (כז, יב–יג):

"אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם עַל הַר גְּרִזִים בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן: וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל רְאוּבֵן גָּד וְאָשֵׁר וּזְבוּלֻן דָּן וְנַפְתָּלִי".

מבלי להיכנס לפרטי הרשימה, קל לראות שהשבטים שנבחרו לעמוד על הקללה הם בעלי אופי מסוים, 'שלילי' יותר: בני השפחות, ראובן – שנושל מבכורתו, וזבולון – הקטן שבבני לאה. ממילא נראה שלפי הבנה זו אהרן נושא את שתי קבוצות השבטים זו כנגד זו, אולי כמעין זיכרון למעמד הברכה והקללה (אף שהוא נערך רק לאחר עשיית האפוד).

לעומת זאת, רבי חנינא בן גמליאל סבור שיש לסדר את השבטים כך שבני לאה בצד אחד ושאר השבטים בצד השני. נראה שלדעתו האבנים מסמלות שתי קבוצות שאין ביניהן הבדל מהותי, ולמרות זאת יש ביניהן הפרדה ברורה. בהקשר זה בולטת העובדה שבני השפחות נמצאים בין בניה של רחל, וכך נוצר הרושם שהאבן השנייה, של בני לאה, היא קבוצה סגורה בפני עצמה.

לעומת זאת, לדעת תנא קמא נראה שאין כל חלוקה בין שתי האבנים. השבטים נרשמים כתולדותם, ברצף אחד, כאשר אין כל משמעות לקו הגבול שבין האבן הראשונה לשנייה.

נראה שהעמדה המחדדת ביותר את גישת תנא קמא היא עמדת הרמב"ם (כלי המקדש ט, ט), שפסק שהשבטים מסודרים כסדר לידתם, אך לא כשששת הראשונים נמצאים על האבן הראשונה אלא כשהסדר מדלג בין אבן לאבן: על האבן הראשונה כתוב 'ראובן', על השנייה 'שמעון', על הראשונה 'לוי' וכן הלאה. נראה בבירור כי לדעת הרמב"ם שתי האבנים הן לוח כתיבה אחד, ואין כל משמעות לחלוקה ביניהן.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)