סוטה דף מד – נישואין ולימוד מקצוע

  • הרב אברהם סתיו

אחת הדילמות הרווחות בעולם המודרני היא כיצד צריך להיראות היחס בין בניין המשפחה לפיתוח המקצועי. בשלבים מתקדמים של החיים נוגעת שאלה זו לסוגיה של מניעת הריון ולמידת ההשקעה האישית בחינוך הילדים, אך היא מתחילה בהחלטה באיזה גיל להתחתן: האם סביב גיל שמונה-עשרה או עשרים, כהנחיית הגמרא, או רק לאחר השלמת לימודי המקצוע?

על עמדת ההלכה בשאלה זו אפשר ללמוד מסוגייתנו (מד ע"א):

 תנו רבנן: אשר בנה אשר נטע אשר ארש - לימדה תורה דרך ארץ, שיבנה אדם בית ויטע כרם ואח"כ ישא אשה. ואף שלמה אמר בחכמתו: "הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך" (משלי כד, כז), הכן בחוץ מלאכתך - זה בית, ועתדה בשדה לך - זה כרם, אחר ובנית ביתך - זו אשה.

מבואר בגמרא כי הדרך הראויה היא לנטוע כרם לפני שנושאים אישה, ונראה כי משמעות הדבר בימינו היא שהלימודים המקצועיים קודמים לנישואין. דברים חריפים אף יותר בכיוון זה אפשר למצוא בזוהר (זוהר חדש כרך א פרשת בראשית ט.):

אמר רבי סימון: כל הלוקח לו אשה ואין לו בתחלה במה שיוכל לפרנסה הרי זה חפשי מן המצות... מפני שלא יוכל להשתדל בעבודת בוראו אלא בעבודת אשתו. ר' יהודה אומר: כאלו לוקח עבודה זרה לעצמו. דאמר רבי יהודה: בתחלה היו החכמים והחסידים לוקחין אשה ולא היה להם די פרנסתם וממיתים עצמם ברעב ובצמא ומניחים כל חיי העולם הזה ועוסקים בתורה ובמצות ובעבודת בוראם, אבל בזמן הזה שהעולם טרוד אחר הפרנסה צריך לכונן בית בתחלה ולזמן מזונותיו ואחר כך לקחת אשה ויכול לעבוד בוראו ולעסוק בתורה, כי הא דאמרו רז"ל אם אין קמח אין תורה... וממי אתה למד מהקב"ה קודם בנה בית וכוננו וזימן כל הפרנסה והמזונות קודם שיבא אדם לעולם.

הזוהר מצביע על כך שנישואין ללא מקצוע צופנים בחובם הבטחה לחיים שלמים של שעבוד לצרכי הפרנסה, שלא יאפשרו לאדם את נחת הרוח הדרושה כדי להתפתח בלימוד תורה ובעבודת ה'.

דברי הגמרא והזוהר מראים בבירור על הכיוון הרצוי, אך אין בהם הגדרה מדויקת. אמנם, עדיין יש לברר שתי שאלות: א. לאיזו רמה מקצועית מותר להגיע לפני החתונה? האם מותר לדחות את הנישואין עבור שבע שנים של לימודי רפואה, או שמא חובה להסתפק במקצוע הקל והפשוט ביותר? ב. עד איזה גיל מותר לדחות את הנישואין?

על השאלה הראשונה אפשר ללמוד מדברי הרב משה פיינשטיין (אגרות משה אה"ע ג, כח), שהצביע על כך שמותר לאדם לעבוד כגמל או כספן אף שהדבר יביא למיעוט בקיום מצוות פריה ורביה. נראה שאפשר ללמוד מכך שבחירת מקצוע נתונה לבחירת האדם גם אם בחירה זו דוחה את הנישואין ואת המצוות הכרוכות בהם.

על השאלה השנייה יש מקום ללמוד מדין לימוד תורה. ההיתר לדחות את הנישואין מפני לימוד תורה הוגבל על ידי הפוסקים לגיל עשרים וארבע (ים של שלמה קידושין א, נז). הדעת נותנת שהגבלה דומה תהיה גם ביחס ללימוד מקצוע, ואולי אפשר ללמוד רמז לכך מהמשך סוגייתנו (מד.), שם מובאות דעות החולקות על הדעה שהובאה לעיל ומבארות את הפסוק כמתיחס ללימוד תורה:

ד"א: הכן בחוץ מלאכתך - זה מקרא ומשנה, ועתדה בשדה לך - זה גמרא, אחר ובנית ביתך - אלו מעשים טובים.

דרשה זו מחייבת ללמוד תורה לפני שיוצאים לעשיית מעשים טובים. יש מקום לדייק כי ה"הכנה" המקצועית שקולה ל"הכנה" של לימוד תורה, וממילא יש מקום לתת להן את אותם גדרים.