דילוג לתוכן העיקרי

סוטה | דף מט | עקבתא דמשיחא

הרב אביהוד שורץ
14.12.2015

המשנה החותמת את מסכת סוטה נושאת פניה אל ימות המשיח ומתארת את העולם ההפוך בעת הגאולה: החוצפה, היוקר, הפריצות ושאר פורענויות הם סימן לגאולה הקרבה ובאה. בלשון חז"ל אלו "עקבות משיחא". מה פשר ביטוי זה, ומה משמעותו?

***

מקור הביטוי "עקבות משיח" בדברי דוד המלך במזמור פ"ט בתהלים. כדי להבין את הדברים עלינו לעיין במזמור, המציב אתגר של ממש. המזמור מתאר את חסדי ה' ומספר על הברית שכרת עם דוד המלך ועל ההבטחה שהמלוכה לא תסור מזרעו. המזמור מפליג בשבחו של הקב"ה, השולט ומנהיג את העולם כולו, ופסוקים רבים ממנו שולבו בסדר תפילות הימים הנוראים, כגון:

"כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה שָׁמַיִם תָּכִן אֱמוּנָתְךָ בָהֶם". (הושענא-רבה)

"כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַה' יִדְמֶה לַה' בִּבְנֵי אֵלִים: אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדֹשִׁים רַבָּה וְנוֹרָא עַל כָּל סְבִיבָיו... אַתָּה מוֹשֵׁל בְּגֵאוּת הַיָּם בְּשׂוֹא גַלָּיו אַתָּה תְשַׁבְּחֵם... צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ". (פתיחה לסליחות)

"אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה ה' בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן: בְּשִׁמְךָ יְגִילוּן כָּל הַיּוֹם וּבְצִדְקָתְךָ יָרוּמוּ: כִּי תִפְאֶרֶת עֻזָּמוֹ אָתָּה וּבִרְצֹנְךָ [תרים] תָּרוּם קַרְנֵנוּ". (אחרי התקיעות)

אלא שלאחר כל אותם דברי שבח והלל מקונן המשורר על כך שהקב"ה לא קיים את הבטחתו:

" וְאַתָּה זָנַחְתָּ וַתִּמְאָס הִתְעַבַּרְתָּ עִם מְשִׁיחֶךָ: נֵאַרְתָּה בְּרִית עַבְדֶּךָ חִלַּלְתָּ לָאָרֶץ נִזְרוֹ: פָּרַצְתָּ כָל גְּדֵרֹתָיו שַׂמְתָּ מִבְצָרָיו מְחִתָּה... עַד מָה ה' תִּסָּתֵר לָנֶצַח תִּבְעַר כְּמוֹ אֵשׁ חֲמָתֶךָ... אַיֵּה חֲסָדֶיךָ הָרִאשֹׁנִים אֲדֹנָי נִשְׁבַּעְתָּ לְדָוִד בֶּאֱמוּנָתֶךָ".

דברים אלו נראים לכאורה כהתרסה כלפי מעלה וכתלונה על כך שהקב"ה מבטיח ואינו מקיים. הקושי שבהתרסה זו, ודווקא במזמור כה מרגש ומרומם, הוביל מפרשים קדמונים לתהות תהייה רבה. כך כתב רבי אברהם אבן עזרא בפתח פירושו למזמור:

"והיה בספרד חכם גדול וחסיד, וזה המזמור היה עליו קשה, ולא היה קורא אותו ולא היה יכול לשמוע, בעבור כי זה המשורר ידבר כנגד השם הנכבד קשות. והגאון לא הזכיר בפירוש תיקון זה המזמור. ורבי משה הכהן האריך בענין זה, וחקרתי ספרו כמה פעמים ולא יכולתי להבין דברו".

אלא שהאבן עזרא עצמו אינו מקבל את הדברים, ומסביר שמדובר במזמור חשוב ומשמעותי, וזאת מכוח סיומו המרגש:

"זְכֹר אֲ-דֹנָי חֶרְפַּת עֲבָדֶיךָ שְׂאֵתִי בְחֵיקִי כָּל רַבִּים עַמִּים: אֲשֶׁר חֵרְפוּ אוֹיְבֶיךָ ה' אֲשֶׁר חֵרְפוּ עִקְּבוֹת מְשִׁיחֶךָ: בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן".

האבן עזרא מסביר:

"והנה סוד זה המזמור, כאשר החל חסדי ה' יספר חסדי השם ומה שנשבע לדוד, והוא מדבר על דברי האויבים, שהם מחרפים ומכזבי', ע"כ הזכיר 'חרפת עבדיך אשר חרפו אויביך ה'', ויורה סוף דברי כי הוא מאמין בביאת המשיח, 'אשר חרפו עקבות משיחך'".

המזמור מתאר הסתר פנים קשה ותלונה רבה כלפי מעלה על אותו הסתר פנים, אך לבסוף מבין המשורר כי הסתר פנים זה אינו אלא "עקבות משיחך". האבן עזרא שם ממשיך:

"הטעם, שראה המשורר ברוח הקדש ביאת המשיח, על כן נתן תודות לשם".

אם כן, כבר בתהילים למדנו שדורו של משיח הוא דור של הסתר פנים, ומתוך אותו הסתר פנים באה הגאולה.

***

ועדיין יש לשאול: מה פירוש המילה "עקבות"?

יש המפרשים מלשון עקֵבות, כלומר סימני כף רגל. האנדרלמוסיה העולמית הכללית היא אות לכך שהמשיח כבר מסתובב בינינו, וניתן להבחין בעקבותיו בכל פינה.

רש"י בתהילים מפרש שהעקב הוא סוף הגוף, ועל כן "עקבות משיח" היינו סוף ימי הגלות וראשית ימי הגאולה. האבן עזרא הולך אף הוא בדרך זו, אך מסביר באופן שונה:

"וטעם עקבות משיחך מגזרת 'בעקב עשו' ו'עקבותיך לא נודעו', והטעם שאחרו פעמיו לבוא, כאומרים נשברו עקביו על כן לא בא עתה".

לפירוש זה "עקבות" מלשון דבר המתאחר ומתעכב, כלומר "עקבתא דמשיחא" הוא ביטוי לכך שאף על פי שיתמהמה, בכל זאת אנו מחכים ומצפים לאות של גאולה.

ביאור נוסף לעניין ה"עקב" הוצע על ידי תלמידי האריז"ל והפך לפירוש רווח בחסידות. הם הסבירו שלקראת הגאולה נדרש העולם לבוא אל תיקונו, וסדר התיקון משול לגוף האדם: בתחילה מתקנים את הראש (וזאת עשו האבות הקדושים), לאחר מכן מתקנים את הגוף ולבסוף כל שנותר הוא לתקן את העקבים. "עקבות משיחא" הם אפוא התיקונים האחרונים הנחוצים לקראת הגאולה השלמה.

ואומנם, תלמידי האריז"ל ובעלי החסידות הפכו את הביטוי "עקבתא דמשיחא" לסיסמה מנחה ולדרך חיים. לאחר גירוש ספרד והתפשטות חכמת הקבלה בקהילות אשכנז ובעדות המזרח הפכה הציפייה למשיח לעניין יום־יומי מרכזי בקהילות ישראל. למרבה הצער הדבר הוביל גם לתופעה של משיחי שקר, כגון כת שבתאי צבי, שראתה במאורעות ת"ח ות"ט את "פעמי המשיח" והציגה תפיסה שלפיה המשיח הגיע מיד לאחריהן.

אך עם זאת, ואולי במקביל לזאת, במסורת ישראל הנאמנה יצרה תפיסה זו התעוררות גדולה בבקשת הגאולה. רבים מתלמידי הבעל שם טוב וגדולי החסידות (תולדות יעקב יוסף, אדמו"ר הזקן מחב"ד, שפת אמת ועוד רבים) כתבו – כל אחד בימיו – כי "דור הזה הוא עקבתא דמשיחא". במקביל, החלו גם תלמידי הגר"א לדבר על "אתחלתא דגאולה". ביטויים אלו הלכו והתעצמו בעשורים האחרונים, ובעיקר לאחר השואה ותקומת ישראל בארצו. רבים פירשו מאורעות אלו של גלות וגאולה כ"עקבתא דמשיחא", אף שניתנו לכך פרשנויות שונות בחוגים שונים, כידוע.

***

זכינו בחסדי ה' לסיים את מסכת סוטה, והזכרנו לא פעם את דברי הרמב"ן בפירושו לתורה, שמצוות הסוטה היא היחידה בכל תרי"ג מצוות שהיא על דרך הנס והפלא, וכל מטרתה לאפשר את השראת השכינה בעם ישראל. הביטחון באבינו שבשמיים, בד בבד עם ההקפדה היתרה על קדושת וטהרת מחננו, הם הדרך הסלולה עבור כלל ישראל לקראת הגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)