סיפור הגבעונים (ט') וזיקתו לסיפורי המלחמות (י'-י"א)

  • הרב ד"ר יהושע רייס

א. מבוא

בשני השיעורים הקודמים נידונו בהרחבה סיפורי המלחמות נגד מלכי הדרום (י') ונגד מלכי הצפון (י"א), וכן האנלוגיות וההבדלים ביניהם. לפני שני סיפורים אלה מופיע סיפור הגבעונים (ט'); סיפור זה אינו עוסק במישרין במלחמה, אולם הוא שייך באופן אינטגרלי לסיפור המלחמה במלכי הדרום ולסיפור המלחמה במלכי הצפון. בשיעור הנוכחי נבחן את זיקתו לפרקי המלחמה ונעמוד על תפקידו בחטיבת סיפורי הכיבוש, וכן נסכם את משמעותה הכוללת של החטיבה השנייה בסיפורי הכיבוש (ט' - י"א) ותפקידה בספר.

ב. סיפור הגבעונים כמבוא לסיפורי המלחמה

הזיקה בין שלושת הסיפורים ניכרת היטב בבחינה לשונית ומבנית של החטיבה:

1. שלושת הסיפורים בפרקים ט', י' וי"א פותחים בצורה זהה: "ויהי כשמע". הפתיחה החוזרת יוצרת רושם של שלושה מעגלים של שמועה שבעקבותיה באה התרחשות. בראשון סיפור על ברית, ובשני הסיפורים הבאים התרחשות צבאית מתמשכת. בניגוד לתגובת מלכי האמורי שהתקבצו למלחמה (ט', א - ב) - 'וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל הַמְּלָכִים... וַיִּתְקַבְּצוּ יַחְדָּו לְהִלָּחֵם עִם יְהוֹשֻׁעַ וְעִם יִשְׂרָאֵל פֶּה אֶחָד', מתוארת התגובה של הגבעונים שנועדה לכרות ברית (ט', ג) - 'וְיֹשְׁבֵי גִבְעוֹן שָׁמְעוּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ לִירִיחוֹ וְלָעָי'.

2. הפתיחה המשובצת לפני סיפור הגבעונים (ט', א - ב; צוטטה לעיל) צופה אל עבר סיפור המלחמה במלכי הדרום (י') וסיפור המלחמה במלכי הצפון (י"א). שיבוצה לפני סיפור הגבעונים כולל אותו בחטיבה השלמה.

3. סיפור כריתת הברית עם הגבעונים (ט'), וחתימת סיפורי המלחמות על כיבוש הארץ (י"א, יט - כ), המזכירה את הברית עם הגבעונים, מהווים מסגרת לשני סיפורי המלחמה הגדולים. בשני החלקים ישנה הערכה ביקורתית לברית עם הגבעונים, ולפיכך ניתן לומר שהמעטפת מעצבת את פני כל חטיבת תיאורי המערכות הגדולות לכיבוש הארץ (ט' - י"ב) תחת רושם הביקורת שעולה מן הברית עם הגבעונים והשפעותיה. התרשים הבא מדגים מבנה זה:

                                א1: פתיחה - התארגנות כלל יושבי כנען

                                                ב1: ברית הגבעונים (ט')

                                                                ג1: מלחמת הדרום (י')

                                                                ג2: מלחמת הצפון (י"א, א - יח)

                                                ב2: ברית הגבעונים כמקרה יחיד של כריתת ברית (י"א, יט1)

                                א2: חתימה - הכאת כל יושבי כנען (י"א, יט2-י"ב)

4. בין פרק ט', העוסק בברית עם הגבעונים, ובין פרק י', המתאר את המלחמה בין יהושע לברית מלכי הדרום, יש קשר של סיבה ותוצאה. הברית עם הגבעונים מהווה עילה לפתיחת המלחמה עם מלכי הדרום. היוזמה למלחמה הייתה של מלכי הדרום שביקשו לנקום בגבעונים על הברית שכרתו עם ישראל ויהושע בא לעזרתם (עיינו י', א – ז).

ג. היחס בין סיפור הגבעונים לבין סיפורי הכיבוש

הפתיחה לסיפור הגבעונים: הבעיה

לפני סיפור הגבעונים מופיעה הפסקה הבאה:

וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל הַמְּלָכִים אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן

בָּהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבְכֹל חוֹף הַיָּם הַגָּדוֹל אֶל מוּל הַלְּבָנוֹן

הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי הַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי.

וַיִּתְקַבְּצוּ יַחְדָּו לְהִלָּחֵם עִם יְהוֹשֻׁעַ וְעִם יִשְׂרָאֵל פֶּה אֶחָד.

(ט', א - ב).

ניסוח זה, החוזר בווריאציות שונות במהלך הספר, לא נראה ככותרת אינטגרלית לסיפור הגבעונים. בנוסף לכך, תיאור ההתאגדות של כלל המלכים בארץ כנען אינו תואם את תיאורי המלחמה במלכי הדרום והצפון המשובצים בהמשך, בהם מסופר על שתי התאגדויות נפרדות, אחת של מלכי הדרום שהתאגדו להילחם בגבעון, והשנייה של מלכי הצפון שהתאגדו להילחם ביהושע. היחס בין התיאורים השונים מודגם בתרשים הבא:

 

15yehoshua-pic

 

 החוקרים הציעו פתרונות שונים לחוסר התאמה זה. יש שטענו שהכתוב לא דייק בלשונו בתחילת פרק ט', ושאכן תיאור זה מתייחס לברית המפוצלת שהתארגנה בשני חלקים, האחת בדרום והשנייה בצפון.[1] לעומתם, היה מי שראה בחוסר ההתאמה ביטוי לשינוי שחולל סיפור הגבעונים,[2]כיוון שבעקבות הברית עימם נוצר חייץ בין מלכי הדרום למלכי הצפון. יש שאף הרחיקו וטענו שיהושע היה מודע לעובדה שהגבעונים יושבים בתוכו והיה מעוניין בברית עימם מסיבות טקטיות.[3]

ההסברים בדבר חוסר הדיוק בפתיחה לפרק ט' מחמיצים את המשמעות של ההבדלים בין הנוסחאות, ואינם מייחסים חשיבות ספרותית לחזרות ולשינויים:

בתחילה: ויהי כשמע כל המלכים... ויתקבצו יחדו להלחם עם יהושע ועם ישראל פה אחד" (ט', א).

בהמשך: ויהי כשמע אדני צדק... ויאספו ויעלו חמשת מלכי האמרי... הם וכל מחניהם ויחנו על גבעון וילחמו עליה" (י', ה).

בנוסף לכך, בהסברים שמעניקים תועלת טקטית אסטרטגית לברית שכרת יהושע עם הגבעונים קיימת בעיה תיאולוגית. קשה להניח שההצלחה הצבאית של יהושע במלחמות הגדולות על כיבוש הארץ, תתבסס על המחדל הצבאי-מדיני (ט' ז והדתי-רוחני שהביא לברית עם הגבעונים. ההסבר שהברית הבעייתית עם הגבעונים הייתה מנוף להתגברות על מלכי כנען באמצעות פיצולה של הקואליציה אינו תואם את העיקרון שלמחדלים תיאולוגיים יש מחירים וגמול.

סיפור הגבעונים וסיפורי הכיבוש - החטא ועונשו

בסיפור הגבעונים ישנה הערכה ביקורתית על ההתנהלות הפזיזה של ישראל, ועל כך שלא שאלו בה' (ט, יד). אף הברית נתפסת בסיפור כהכרח, שככל הנראה בגלל השבועה נאלצו לקיימה. בכל מקרה, היא איננה תואמת את התפיסה התיאולוגית של הספר, כפי שעולה מסיכום סיפורי הכיבוש:

לֹא הָיְתָה עִיר אֲשֶׁר הִשְׁלִימָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּלְתִּי הַחִוִּי יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן אֶת הַכֹּל לָקְחוּ בַמִּלְחָמָה. כִּי מֵאֵת ה' הָיְתָה לְחַזֵּק אֶת לִבָּם לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה אֶת יִשְׂרָאֵל לְמַעַן הַחֲרִימָם לְבִלְתִּי הֱיוֹת לָהֶם תְּחִנָּה כִּי לְמַעַן הַשְׁמִידָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.

 (י"א, יט - כ).

שיבוץ הסיפור הביקורתי במקום מפתח - לאחר מעמד הברכה והקללה (ח', ל - לה) מחד, ולפני שני הסיפורים המרכזיים של כיבוש הארץ (י' - י"א), מאידך - אינם מאפשרים להתעלם מתפקידו של הסיפור במעשה העריכה הנבואית של הספר. שתיקתו של המקרא בשאלות הקשורות להערכה ולשיפוט מקשה על הקורא לפענח את תפקידו ואת משמעותו של הסיפור. לפיכך, בנסיבות אלה מתעצם תפקיד הקריאה הסמויה, החותרת תחת העלילה הגלויה שנועד לגלות את ההנמקה הרטורית של הסדר והארגון של הסיפורים.

כאמור, סיפור הגבעונים משובץ לאחר פסקה המתארת את ההתארגנות של כל מלכי האמורי (ט', א - ב). מפסקה זו עולה שבתחילה כל מלכי כנען התארגנו להילחם בישראל בעקבות השמועה על הישגי ישראל. לעומת זאת, הגבעונים נמנעו להילחם בישראל, והם הערימו על ישראל כדי לכרות אתם ברית. השוני בין תגובת מלכי כנען לתגובת הגבעונים מובלט בפסוקים על ידי וי"ו הניגוד: " וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל הַמְּלָכִים... וְיֹשְׁבֵי גִבְעוֹן שָׁמְעוּ" (ט', א-ג). לפרישה של הגבעונים מהברית הרחבה הייתה, לפי עדות הכתוב, השפעה מכרעת מעבר למשקלם המספרי שנגרע מן הברית של מלכי כנען. תדמית הגבעונים בעיני מלכי כנען הייתה חזקה: "וַיירְאוּ מְאֹד כִּי עִיר גְּדוֹלָה גִּבְעוֹן כְּאַחַת עָרֵי הַמַּמְלָכָה וְכִי הִיא גְדוֹלָה מִן הָעַי וְכָל אֲנָשֶׁיהָ גִּבֹּרִים" (י', ב). מלבד זאת, המיקום הגיאוגרפי של ערי הגבעונים במרכז במת ההר יצר חייץ משמעותי בין צפון לדרום, שככל הנראה השפיע גם על היכולת לאגד את הצפון והדרום יחדיו, וגם על הרצון המיידי מצד מלכי הדרום ומלך ירושלים בראשם להתמודד עם הסכנה המוחשית מצפון. ההשתלטות על הקטע מדרך ההר, דהיינו ציר חברון-ירושלים-שכם, פתחה את הדרך להשתלט על הצפון והדרום גם יחד. מסיבה זו נראה שכיוון העלילה בפתיחת סיפור הגבעונים, המתאר התארגנות למלחמה כוללת נגד ישראל, קיבל תפנית משמעותית. הכותרת של פרק י' מלמדת על התארגנות מקומית, והפעם לא נגד יהושע אלא נגד הגבעונים, בעלי בריתו של יהושע. עליית יהושע להילחם לעזרת הגבעונים עם סיוע אלוקי ניכר, והשתתפות פעילה של כלל העם, הביאו לסיום המהיר של המלחמה בהישגים ניכרים ובהצלחה מופלאה. אולם, יש לזכור שמלחמה זו, לפחות בפתיחתה, איננה מלחמה על כיבוש הארץ אלא מלחמה למען הצלת הגבעונים, שהתגלגלה על פי רצונו של יהושע לכיבוש ערי הדרום.[4] רק בפרק הבא (י"א) [5] חוזרת העלילה לנקודת ההתחלה, לתיאור ההתארגנות של המלכים להילחם ביהושע; אך כאן זו התארגנות אחרת, קטנה יותר, של מלכי הצפון בלבד.

הרציפות התמטית של סיפורי החטיבה השנייה מלמדת שאלמלא נכרתה הברית עם הגבעונים, הייתה עומדת קואליציה רחבה להילחם ביהושע. ניתן לשער שבמצב זה הייתה המלחמה הגדולה עשויה להגמר ב'פעם אחת' (י', מב), ולא ב'ימים רבים' כפי שהיא נגמרה בפועל (י"א, יח).[6] אם תתקבל הערכה זו, הרי שהתיאור ההיסטוריוגרפי המפורט, ההולך שלב אחר שלב החל מן ההתארגנות של כל מלכי האמורי (ט, א - ב), דרך הברית עם הגבעונים, המלחמה להצלת הגבעונים וכיבוש מלכי הדרום (י'), וכלה במלחמה המתישה נגד מלכי הצפון (י"א) מסתיר נימוק תיאולוגי על דרך ה'סיבתיות הכפולה'.[7] בדרך ארגון הסיפורים ובאנלוגיה ביניהם, הכתוב קבע תנועה של עלילה מתפתחת, המעוררת את דמיונו של הקורא להעלות את ההיפותזה מה היה קורה אלמלא חטאו ישראל בברית נגד הגבעונים: אילו רק 'שאלו בה'' היו המלכים מוגשים לפניהם על 'מגש של כסף', כפי שאכן התרחש במלחמה הסמוכה, במלחמה נגד מלכי הדרום. אז היה צבאו של יהושע מנצח את כל עמי כנען כמו בהבטחה שהוצגה בפרק הפתיחה של סיפורי הכיבוש: "לא יתיצב איש לפניך כל ימי חייך..." (א', ה). היה זה סיפור מלחמה אחד כנגד כל מלכי האמורי, שהיה ממשיך את הכותרת שפותחת את פרק ט', על התייצבות כל המלכים. על פי הסבר זה, לסיפור הגבעונים יש תפקיד מפתח בקביעת סדר העלילה של סיפורי החטיבה השנייה בסיפורי הכיבוש. הסיפור לא רק שלא קידם את הישגי הכיבוש, אלא עיכב אותם. העיכוב המתואר בחתימת פרק י"א ("יָמִים רַבִּים עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִלְחָמָה" [י"א יח]) הביא לכך שבסופו של דבר זִקנתו של יהושע הגיעה טרם השגת המשימה הסופית לכבוש את כל ארץ כנען, כפי שעולה מפתיחת פרק י"ג: 'וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו אַתָּה זָקַנְתָּה בָּאתָ בַיָּמִים וְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה מְאֹד לְרִשְׁתָּהּ'. ה'ימים הרבים' שנדרשו בעקבות העייפות האנושית וההפחתה בנוכחות האלוקית המתוארים בפרק י"א, הם הכנה והטרמה עלילתית לחלק השני של ספר יהושע. התשתית לאווירה הפסימית השוררת בפתיחת תיאורי הנחלות: "אתה זקנת באת בימים והארץ נשארה הרבה מאד לרשתה" (י"ג, א), דהיינו תיאור זִקנת יהושע וציון חלקי הארץ שיש לכובשם, מצויה, לפי הפירוש המוצע כאן, במבנה העלילה של סיפורי הכיבוש.

ה. סיכום ומסקנות  

כעת נסכם את מהלך שלושת השיעורים האחרונים, שעסקו בניתוח שני הסיפורים המרכזיים של כיבוש הארץ (ט' וְ-י') בספר יהושע, ובבחינת מערך ההשוואה ביניהם. התבנית הבסיסית שלהם דומה ביותר: שתי המלחמות פותחות בהתארגנות של מלכים ביוזמה של אחד מהם. בשתיהן יהושע מפתיע את ערי הברית, מכה אותם ורודפם, ומחרים את תושביהם. בסוף כל מערכה מופיעים פסוקי סיכום חיוביים המעריכים את מידת ההצלחה של יהושע במלחמה. אולם, השוואה מדוקדקת ביניהם מגלה הבדלים של ממש. נראה שמפסוקי הסיכום של המלחמה נגד מלכי הדרום, ניתן לזהות בתמציתיות את מרכיביה הייחודיים:

וַיַּכֶּה יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הָאָרֶץ הָהָר וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה וְהָאֲשֵׁדוֹת וְאֵת כָּל מַלְכֵיהֶם לֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד וְאֵת כָּל הַנְּשָׁמָה הֶחֱרִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל. וַיַּכֵּם יְהוֹשֻׁעַ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְעַד עַזָּה וְאֵת כָּל אֶרֶץ גֹּשֶׁן וְעַד גִּבְעוֹן. וְאֵת כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וְאֶת אַרְצָם לָכַד יְהוֹשֻׁעַ פַּעַם אֶחָת כִּי ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּלָה.

(י' מ - מג).

1. "כאשר צוה ה' " - צייתנות.

2. "פעם אחת" - מהירות ומיידיות.

3. "ה'... נלחם לישראל" - עזרה אלוקית.

4. "וכל ישראל עמו" - השתתפות טוטלית של כל העם.

בתיאור המלחמה נגד מלכי הצפון נעדרים המרכיבים הזוהרים של המלחמה במלכי הדרום. אין ניסים גלויים, ואין שותפות מלאה של העם במלחמה ובהישגיה, ומכאן גם תוצר הלוואי של המלחמה, שהתארכה זמן רב.

האנלוגיה הניגודית בין שני הסיפורים המקיפים את המלחמות, נועדה להצביע על הפער בין שני דגמים אפשריים לניהול מלחמות על כיבוש הארץ. הדגם הראשון, המאפיין בעיקר את המלחמה על דרום הארץ, מציג דגם אופטימאלי אידיאלי, שכונה בפרק הראשון: 'סיפורי שבח והצלחה'. אם היה מתממש דגם זה בכל סיפורי הכיבוש, אזי היה זה כיבוש מושלם ללא כל גירעונות. לפי דגם זה, ההצלחה המלאה היא תוצר ישיר של מסירות וצייתנות מצד יהושע והעם. אולם, הוא התממש רק באופן חלקי בסיפורי כיבוש הארץ. בסיפור המלחמה נגד הקואליציה הצפונית (י"א) לא מומש הדגם האופטימאלי, אלא דגם 'ההפחתה והפשרה' (סיפור המלחמה בעי וסיפור המלחמה במלכי הצפון), ללא המעורבות הניסית וללא המסירות המוחלטת מצד העם.

מבנה סיפורי הכיבוש מציג מחזוריות כפולה של דגמים מנוגדים בסיפורי הכיבוש, כאשר ניתן להעביר קווים ברורים בין הדגמים הללו בשתי החטיבות של סיפורי הכיבוש (א' - ח'; ט' - י"ב). ניתן להעלות קווי דמיון בין סיפורי 'השבח וההצלחה' (יריחו וסיפור המלחמה במלכי הדרום), ובין סיפורי 'הסיבוך והקונפליקט' (סיפור רחב וסיפור הגבעונים), כמו גם בין סיפורי 'ההפחתה והפשרה'. החזרה של הדגמים מחדדת את המתח ביניהם, ומגלה את ההפחתה הקיימת בסיפורי הכיבוש, המאפיינת את מעשה העריכה של הספר.

על פי הצעתנו, מגמת הכתוב בהצבת שני הסיפורים זה לצד זה הייתה להציג את המערכה על הארץ כהתפתחות מורכבת של כיבוש שהתחיל באופן מושלם, ולאחר מכן נחלש. התפתחות זו הובילה, בסופו של דבר, לגירעונות בכיבוש הארץ ולקיומה של 'הארץ הנשארת' (י"ג, ב). אולם, הכתוב נמנע בעקביות מלבקר את יהושע, והוא מסתפק בשרטוט קווים דקים שמצביעים על ראשיתה של ההידרדרות בהצלחת כיבוש הארץ. לצד המגמה הפסימית, לכאורה, שקיימת במבנה סיפורי הכיבוש על פי הדרך שהצגנו, נראה שקיימת מגמה של השלמה מפוכחת, שאיננה שופטת את התהליך בקווים ביקורתיים עזים. סיומו החגיגי של פרקי י"ב, כמו גם סיומו החגיגי של הספר בכלל, נועדו לחתום את הספר בנקודת מבט שיש בה סיפוק על ההישגים הקיימים, בצד ביקורת וחשבון הנפש על הפוטנציאל שהוחמץ. השימוש בסיפורים שונים, שחלקם מייצגים את הדגם המושלם וחלקם את הדגם הבעייתי, משקף את הדרך המורכבת שבה מהלך הכתוב בספרנו.

                               

 

**********************************************************

*

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון וליהושע רייס, תשע"ה

נערך על ידי צוות בית המדרש הוירטואלי

*******************************************************

בית המדרש הווירטואלי (V.B.M) ע"ש ישראל קושיצקי שליד ישיבת הר עציון

The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash

האתר בעברית:                                        http://vbm.etzion.org.il

האתר באנגלית:                             http://www.vbm-torah.org

 

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5

דוא"ל: [email protected]

לתגובות:[email protected]

 

*

**********************************************************

 

 

 

 



[1]   קויפמן י', ספר יהושע, ירושלים, 1976, עמוד 134; אחיטוב ש', יהושע (מקרא לישראל), ירושלים, תשנ"ו, עמוד 146. בשבעים חסרה המילה 'כל' מן הצירוף "כל המלכים" (ט' א).

[2]   Nelson R.D., Joshua, A Commentary, OTL, Louisville, עמוד 133.

[3]   ליוור י', "בירורים בפרשת הגבעונים", ספר טור סיני, פרסומי החברה לחקר המקרא בישראל, ח' (ערכו הרן מ' ולוריא ב"צ) ירושלים, תש"ך, עמוד 61; Halpern B., “Gibeon: Israelite Diplomacy in The Conqwest Era” CBQ 37, עמודים 316 – 313.

[4]   מעניין לציין, שאכן בשלב הראשון של המלחמה (י', א - טו) מתוארת רק הכאת המלכים והדיפתם אל עבר השפלה ללא פגיעה ממשית במלכים וללא לכידת הערים. לאחר שלב זה מסופר על חזרתו של יהושע לגלגל (י', טו).

[5]   אפשר שחזרת המוטיב "ויהי כשמע" בתחילת פרק י"א מבקשת ליצור זיקה בין סיפור מלכי הצפון עם הגבעונים

[6]   בשיעור שעבר הרחבנו בנקודה זו.

[7]   ה'סיבתיות הכפולה' הוא עקרון מקראי לפיו הסיבות לאירועים שונים הן כפולות: מצד אחד ישנן התרחשויות אנושיות וטבעיות, ומצד שני ישנה הכוונה אלוקית של ההיסטוריה. למשל, חזרתו של יעקב אבינו לארץ מוסברת גם על ידי הקנאה שחשו כלפיו לבן ובניו (בראשית, ל"א, א - ב; ה) , וגם על ידי ציווי אלוקי לחזור לארץ (שם, ג; יג).