סנהדרין דף כא – כותב לשמו שתי תורות

  • הרב ברוך וינטרוב
"אמר רבא: אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה, מצוה לכתוב משלו, שנאמר 'ועתה כתבו לכם את השירה' (דברים ל"א, יט).
איתיביה אביי: וכותב לו ספר תורה לשמו – שלא יתנאה בשל אחרים: מלך אין, הדיוט לא!
- לא צריכא לשתי תורות, וכדתניא: 'וכתב לו את משנה' וגו' (דברים י"ז, יח) – כותב לשמו שתי תורות, אחת שהיא יוצאה ונכנסת עמו, ואחת שמונחת לו בבית גנזיו".
ופסק הרמב"ם בהלכות מלכים (פ"ג ה"א):
"בעת שישב המלך על כסא מלכותו, כותב לו ספר תורה לעצמו יתר על הספר שהניחו לו אבותיו, ומגיהו מספר העזרה על פי בית דין של שבעים ואחד. אם לא הניחו לו אבותיו או שנאבד, כותב שני ספרי תורה, אחד מניחו בבית גנזיו שהוא מצֻוה בו ככל אחד מישראל, והשני לא יזוז מלפניו".
לדבריו, המלך חייב לכתוב לעצמו רק ספר תורה אחד, והספר השני יכול להיות ספר שהניחו לו אבותיו. בהלכות תפילין (פ"ז ה"ב) הניסוח שונה מעט:
"והמלך מצוה עליו לכתוב ספר תורה אחד לעצמו לשם המלך יתר על ספר שיהיה לו כשהוא הדיוט, שנאמר 'והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו' וגו'. ומגיהין אותו מספר העזרה על פי בית דין הגדול. זה שהיה לו כשהוא הדיוט – מניחו בבית גנזיו, וזה שכתב או שנכתב לו אחר שמלך יהיה עמו תמיד".
נראה שהרמב"ם הבין כי לכל אדם יש שני חיובים הקשורים לספר התורה: חיוב לכתוב ספר תורה וחיוב להחזיק ספר תורה. בדרך כלל מתקיימים שני החיובים הללו בספר אחד. אבל במלך המצב שונה. אמנם גם למלך יש רק חיוב אחד לכתוב ספר תורה, ככל הדיוט. אלא שמלך, שלא ככל הדיוט, מצֻוה להחזיק שני ספרי תורה: ספר תורה אחד – ככל אדם, וספר תורה שני – שנכתב לשמו כמלך; ולא ניתן לצאת ידי שני החיובים האלה בספר אחד (כיצד מתיישבים דברי הרמב"ם בסוגיה? עיין כסף משנה על הלכות מלכים שם).
אם כן, שתי ההלכות מנוסחות בניסוחים שונים מפני שהן עוסקות במצבים שונים. בהלכות מלכים נאמר שאם לא קִיים המלך מצוַת כתיבת ספר תורה בהיותו הדיוט, הריהו יוצא ידי חובתה בזה שיכתוב בעצמו את הספר שהוא לשמו כמלך; אמנם עדיין הוא צריך ספר נוסף, שאינו לשם המלך, ולכך די לו בספר שירש מאבותיו. בהלכות תפילין, לעומת זאת, מדובר במלך שכבר כתב ספר תורה לעצמו כהדיוט, ויצא ידי מצות כתיבת ספר תורה; למלך זה לא חסר אלא הספר השני, שנכתב לשמו כמלך, וספר זה יכול להיכתב גם בידי אדם אחר, ובלבד שייכתב לשם המלך.
למה צריך המלך שני ספרי תורה? מסתבר שדין זה משקף את מעמדו הכפול: מצד אחד, הוא האדם הפרטי שהיה קודם המלכתו; מצד שני, הוא נושא משרה – הוא הביטוי המוחשי של מוסד המלכות. כנגד המשרה הרמה נכתב ספר מיוחד: עמו יתהלך המלך תמיד, על מנת שיזכור את תפקידו, מעמדו ואחריותו. אבל בבית גנזיו של המלך יש ספר אחר. ספר זה לא נכתב לשם המלך, ולא הוגה על פי בית הדין הגדול מספר התורה שבעזרה; אדרבה, עניינו של ספר זה הוא להשוות בין האיש המשמש כעת במלכות לבין שאר תושבי הממלכה, וקיומו נועד להזכיר למלך שהוא גם אדם פרטי, ככל נתיניו. אם יזכור זאת, יבין כי אל לו לזהות זיהוי גמור בינו ובין המלכות והשלטון, וכך לא יבוא לידי גבהות לב והשחתה.