דילוג לתוכן העיקרי

סנהדרין | דף פז | זקן ממרא

נחלקו תנאים על אילו תחומי הוראה מתחייב זקן ממרא:
"תנו רבנן: זקן ממרא אינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים. רבי שמעון אומר: אפילו דקדוק אחד מדקדוקי סופרים" (פז ע"א).
נראה שהמחלוקת משקפת היבטים שונים בחטאו של זקן ממרא. רבי מאיר משווה בין שתי פרשיות דומות: זקן ממרא ופר העלם דבר של ציבור, הבא על הוראה שגויה של בית הדין הגדול. ואכן, סוגיות שונות במסכת הוריות משוות בין התחומים, ואף לומדות מזקן ממרא כמה הלכות בשגגת הוראה. לדוגמה: הסוגיה הראשונה במסכת הוריות (ב ע"א) מוכיחה שבית הדין הגדול מתחייב רק אם התיר לעשות, כמו זקן ממרא. לענייננו, נראה שרבי מאיר מתמקד בחומרת ההוראה מצד עצמה: זקן ממרא עלול להביא את שומעי לקחו לאיסורים חמורים, ועל כך הוא נענש.
לדעת רבי יהודה, מוקד חטאו של זקן ממרא הוא החדשנות היתרה בפירוש התורה. כידוע, שבעים פנים לתורה, ופסוקים רבים עשויים להידרש בדרכים שונות ומגוונות. עם זאת, בדרך כלל יש מסורת ברורה במדרש הכתובים, ואם יוסיף הזקן הממרא פרשנות מדיליה, הריהו מערער על אותה מסורת.
רבי שמעון, לעומתם, אומר שזקן ממרא חייב על כל מחלוקת באשר היא. ונראה שסבר כדברי רבי אלעזר להלן פח ע"א: "...כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל". גם אם אין הזקן הממרא מערער על מסורת כלשהי, סוף סוף הוא ממאן לקבל את פסק בית הדין הגדול, שסמכותו ומעמדו הם ערכי יסוד. מחלוקות בין החכמים היו, מן הסתם, מאז ומקדם, ואחד מתפקידיו המרכזיים של בית הדין הגדול הוא להכריע בהן הכרעה ברורה. אם יתערער מעמדו של בית הדין הגדול, שוב לא תהיה בידיו אותה סמכות הכרעה, וממילא ירבו מחלוקות בישראל. אשר על כן פוסק רבי שמעון כי זקן ממרא נהרג אפילו על "כל דהו", על מנת לשמר את מעמדו של בית הדין הגדול.
כפי שכבר רמזנו, יתכן שהגישות השונות הללו משתקפות גם במחלוקת האמוראים להלן פח ע"א בדבר אופי המחלוקת בין הזקן הממרא ובין בית הדין. לדעת רב כהנא, זקן ממרא חייב רק אם חלק מסברה על מסורת מפורשת הידועה לבית הדין ("אינו נהרג עד שיאמר: כך הוא בעיני, והן אומרים מפי השמועה"); ובכן, רב כהנא אוחז בעמדה דומה לעמדתו של רבי יהודה, ולפיה מוקד העבֵרה הוא בערעור על מסורת ישראל. רבי אלעזר, לעומתו, פוסק שכל מחלוקת עם בית הדין מחייבת, "כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל", דהיינו כפי שביקשנו להסביר בדעת רבי שמעון.
להלכה פסק הרמב"ם (הלכות ממרים פ"ג ה"ה ופ"ד) כדעת רבי מאיר (על פי הפרשנות המרחיבה של סוגייתנו), שזקן ממרא חייב רק אם חלק על בית הדין בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת או בהוראה שעלולה להביא לידי כך. עם זאת, הרמב"ם מוסיף (שם פ"ד ה"ג), על פי הסוגיה להלן פח ע"ב, ש"הלכה מפי הקבלה" מחייבת זקן ממרא גם על המראה במצוַת תפילין – ועל כך בדף היומיומי מחר.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)