סנהדרין דף קט – סדום

  • הרב שמואל שמעוני
סוגייתנו מביאה סיפורים שונים על אודות אנשי סדום, המאירים כמה זוויות אפלות בשחיתותה של אותה חברה. עיון בסיפורים אלו עשוי להעלות מסרים חשובים, בבחינת "סור מרע".
נבחן למשל את הכללים המשפטיים שנוצרו בסדום – לא כולם משוללי היגיון! הכלל כי מי שעובר בגשר משלם זוז ומי שחוצה במים משלם שניים נועד להבטיח את ההשקעה הציבורית שהושקעה בגשר: בלא זאת, לא יהיה תמריץ מספק להשתמש בגשר ולשלם את האגרה. מי שאין לו שור חויב לשאת בעול המרעה יותר ממי שיש לו שור מפני שעִתותיו היו בידו, ואם כן, העמסת הנטל עליו מועילה ביותר לרווחת הכלל. צורת חשיבה מעין זו אינה כה נדירה גם בעולמנו שלנו. אלא שגם על כללים אלו נגזר דינם של אנשי סדום: המחשבה שניתן לוותר על הגינות ולרמוס את היחיד החלש לטובת התועלת הכלכלית של הקבוצה כולה היא מחשבה מושחתת.
סיפור אחר המובא בסוגייתנו הוא הסיפור הנודע על מיטת סדום: "הויא להו פורייתא דהוו מגני עלה אורחין, כי מאריך – גייזי ליה, כי גוץ – מתחין ליה". במבט רחב יותר, נראה שמצוירת כאן חברה הנכונה לקבל את הפרט רק אם הוא מתאים בדיוק לתבנית האחידה הכללית – לא קצר ממנה ולא ארוך ממנה.
לכאורה יש מתח בין תפיסת הרשעות של סדום העולה מסיפור זה לבין מה שעולה מהדעה השנייה במסכת אבות פ"ה מ"י:
"האומר 'שלי שלי ושלך שלך' – זו מדה בינונית; ויש אומרים: זו מדת סדום".
לפי ה"יש אומרים", מידת סדום מאופיינת בהנהגת "שלי שלי ושלך שלך": זוהי חברה קרה ומנוכרת, שכל אדם עומד בה לעצמו, מבלי להתערב בעסקי השני – לא לפגוע ולא להיפגע, לא לסייע ולא להסתייע.
ובכן, מה היה אופייה של החברה הסדומית: ההייתה זו חברה של "חיה ותן לחיות", או שמא חברה כופה ומתערבת?
מסתבר שאין כאן סתירה של ממש. ראשית, אנשי סדום נקטו בהנהגה הפוכה להדרכתם הידועה של בעלי המוסר, שאדם צריך לדאוג לרוחניות של עצמו ולגשמיות של חברו: הם התעלמו ממצוקותיו של החלש, אך כפו עליו את דרכם ואילצו אותו להיכנס בדיוק למשבצת המיועדת לו. שנית, מסתבר ששיטת "שלי שלי ושלך שלך" היא במידה רבה פיקטיבית – ה'שלי' הוא אכן שלי, אך ה'שלך' לא יהיה באמת שלך: כפי שראינו בתחילת דברינו, הוא ינוצל לרווחת הכלל, תוך פגיעה אנושה בזכויותיהם של החלשים בחברה.
התשליל של סיפורים אלו הוא ה"עשה טוב". משני המקורות ניתן לסרטט את דמותה של חברה מתוקנת: חברה שבה רשאי כל אדם להגדיר בעצמו את אופיו הייחודי ואת תפקידו האישי, אך אין הוא נותר בה לבדו, ויש בה מענה למצוקותיו.