ספירה והיסח הדעת בשבעה נקיים

  • הרב אביהוד שורץ
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

נידה דף סט - ספירה והיסח הדעת בשבעה נקיים

המשנה בדף סח עמוד ב מביאה את מחלוקת התנאים אודות הדרישה לספירה רצופה של שבעת הימים הנקיים. המשנה עוסקת בזב ובזבה, אך בעקבות חומרא דר' זירא, הדורשת לספור שבעה נקיים על כל ראיית דם, הדברים נוגעים לכל אישה הנטהרת מטומאתה.

הגמרא בדף סט מוסיפה, שנחלקו תנאים בשאלה האם יש צורך בימים "ספורין לפנינו". דרישה זו לימים ספורים נוגעת גם למחלוקת התנאים שבמשנה. לדעת ר' אליעזר, לאישה ישנה חזקת טהרה בעקבות הבדיקה ביום הראשון לנקיים, ועל כן ניתן לסמוך על חזקה זו, ולטהר בדיעבד כאשר ישנה בדיקה נוספת ביום השביעי. ר' יהושע חולק על ר' אליעזר, ומאפשר לאישה למנות יומיים בלבד - את היום הראשון והיום השביעי, שבהם אכן בדקה את עצמה. יסוד דבריו של ר' יהושע הוא בכך שיש צורך בימים ספורים, ויום שלא ספרתו, דהיינו שלא ערכה בו בדיקה, אינו עולה לה.

להלכה, הכריעה הגמרא בפירוש כדעת ר' אליעזר, שבדיקת ראשון ושביעי מספקת בדיעבד. רב בגמרא מוסיף על כך, וקובע שבדיעבד אפילו בדיקת ראשון בלבד או בדיקת שביעי בלבד תספיק. מפסיקות אלה משתמע לכאורה כי הלכה למעשה איננו מקבלים את הדרישה לימים "ספורים לפנינו", ואם ישנה חזקת טהרה המבררת שהאישה לא ראתה דם במהלך שבעת הנקיים, היא השלימה את ספירתה, אף אם לא ספרה בפועל.

עם זאת, קשה להתכחש להגדרה המפורשת בתורה עצמה: "וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר". התורה אינה מסתפקת בחזקת טהרה, אלא דורשת לספור שבעה ימים. ואמנם, הפוסקים נתנו ביטוי לדרישה עקרונית זו, אף במסגרת שיטת ר' אליעזר. נזכיר שתי דוגמאות לכך:

א. השל"ה הקדוש (שער האותיות, אות ק') חידש חידוש ידוע ומפורסם:

"וצויתי לאשתי שתספור לעת הערב קודם שקיעת החמה, היום יום ראשון לספירת לִבּוּנִי, היום יום שני לספירת לִבּוּנִי כו', וכן כולם".

לנגד עיניו של השל"ה עמדה, כמובן, ספירת העומר, ועל כן הורה לאישה בימי ספירת הנקיים לנהוג כדרך שנוהגים בספירת העומר, ולספור בפירוש כל יום. הפתחי תשובה (יורה דעה, סימן קצו ס"ק ד) מצטט את השל"ה, אך מעיר שרבים חלקו עליו ודחו את דבריו. טענת השל"ה מבהירה את הדרישה המיוחדת לספירת הימים הנקיים.

ב. לעיל בפתחי תשובה שם (ס"ק ג) מצוטטים דברי בעל ספר "מעיל צדקה", העוסק באישה שחשבה בטעות שנטמאה וסתרה את ספירת הימים הנקיים. לאחר זמן התברר לה שהסתירה היתה בטעות, ולמעשה היתה טהורה כל הזמן. המעיל צדקה מכריע שספירתה נסתרה, וכפי שמסביר בפתחי תשובה:

"מאחר שהחזיקה עצמה בטמאה אין לה לספור אותן הימים".

למדנו, אם כן, שאף שהאישה אינה מחוייבת לספור באופן חיובי את שבעת הימים, ובדיעבד די בספירת ראשון ושביעי, הרי שבפועל אם הסיחה דעתה כליל מן הספירה, וסבורה היתה בטעות שהספירה נסתרה, שוב אין היא עולה לה.

דברים אלה נפסקו, כאמור, להלכה. הם באים לידי ביטוי מעשי במקרה השכיח של אישה הבודקת בדיקת הפסק טהרה, אך איננה משוכנעת לגבי המראה ועל כן מתייעצת עם מורה הוראה. אם המורה יפסוק להיתר, נמצא ששבעת הנקיים החלו מיד עם הבדיקה. אלא, שלשם כך על האישה להיות מודעת לכך. לפיכך, במקרה כזה על האישה להתחיל למנות מן הספק שבעה נקיים; אם המורה יתיר את העד, הימים יעלו לה, ואם יטמא - היא תערוך בדיקה נוספת ותתחיל ספירה חדשה. כל זאת, כאמור, כדי שהספירה תתקיים מתוך מודעות ותשומת לב.

הרב אביהוד שורץ

p>