עבודה זרה דף ז – איסור המסחר ביום האיד וקודם לו

  • הרב ברוך וינטרוב
"דאמר שמואל: בגולה אין אסור אלא יום אידם" (ז ע"ב).
"בגולה – אין העובדי כוכבים אדוקין כל כך בעבודת כוכבים... ועוד דמסתפינן מינייהו" (רש"י שם).
אם כן, מדוע לא הותר המסחר בגולה אף ביום האיד עצמו?
שאלה דומה עולה בעניין שלמדנו לעיל ו ע"ב. נחלקו שם רבי יוחנן וריש לקיש בדין אדם שעבר וסחר עם הגויים סמוך לימי אידיהם: רבי יוחנן אוסר את הממון, וריש לקיש מתיר. אך מסוגיית הגמרא עולה שאף ריש לקיש מודה שהסוחר ביום האיד עצמו – הממון נאסר. ואף כאן יש לשאול: מה בין קודם יום האיד לאיד עצמו?
אכן, דומה שיש שוני מהותי בין איסור המסחר עם הגויים קודם יום האיד לבין איסור המסחר באיד גופו. איסור המסחר קודם יום האיד נאסר (כדברי הגמרא לעיל ו ע"א) או משום דילמא אזיל ומודה או משום 'לפני עיוור'. המצב בגולה עשוי לפתור את שתי הבעיות הללו: מכיוון שאין הגויים שם אדוקים כל כך בדתם, אין חוששים דילמא אזיל ומודה; והפחד מפני הגויים, שיש בו אולי צד של פיקוח נפש, עשוי להתיר את 'לפני עיוור'. אבל ביום האיד גופו יש עוד איסור אחר: עצם ההשתתפות במסחר ביום זה היא השתתפות ביום האיד ובתרבות העבודה זרה.
לפיכך אסור לסחור עם הגויים ביום זה אפילו בגולה, אף על פי שאין הגויים שם אדוקים בדתם כל כך; ואף חשש סכנה, שעשוי להתיר איסור 'לפני עיוור', אין בכוחו להתיר השתתפות בעבודה זרה. ומאותו טעם מודה גם ריש לקיש שרווחים ממסחר ביום האיד עצמו אסורים.
יתכן שחילוק זה עומד גם ביסוד ספקה של הגמרא לעיל ו ע"א אם שלושת הימים הנזכרים במשנה כוללים את יום האיד עצמו אם לאו. אם מוקד האיסור ביום האיד גופו שונה ממוקד האיסור קודם יום האיד, יש מקום לומר שהמשנה לא עירבה אותם, ושלושת הימים אינם אלא ימי האיסור הקודמים ליום האיד.