עבודה זרה | דף יב | מראית עין בעבודה זרה

המשנה דף יא ע"ב אוסרת לילך בדרך המיוחדת להלך בה לעבודה זרה. הברייתא דף יב ע"א מוסיפה איסורים דומים:

"ישב לו קוץ בפני עבודת כוכבים – לא ישחה ויטלנה, מפני שנראה כמשתחוה לעבודת כוכבים; ואם אינו נראה – מותר.
נתפזרו לו מעותיו בפני עבודת כוכבים – לא ישחה ויטלם, מפני שנראה כמשתחוה לעבודת כוכבים; ואם אינו נראה – מותר.
מעיין המושך לפני עבודת כוכבים – לא ישחה וישתה, מפני שנראה כמשתחוה לעבודת כוכבים; ואם אינו נראה – מותר.
פרצופות המקלחין מים לכרכין – לא יניח פיו על פיהם וישתה, מפני שנראה כמנשק לעבודת כוכבים".

וביארה הגמרא שם:

"מאי 'אינו נראה'? אילימא דלא מתחזי, והאמר רב יהודה אמר רב: כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין, אפילו בחדרי חדרים אסור! אלא אימא: אם אינו נראה כמשתחוה לעבודת כוכבים – מותר".

בדעת רב כי "כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין, אפילו בחדרי חדרים אסור" יתכנו שתי הבנות: האחת – שאמנם טעם האיסור הוא מפני הרואים, אך מאחר שאסרו חכמים, לא חילקו בין כשרואים אותו בפועל לבין כשאין רואה; והשנייה – שדבר שיש בו מראית עין נאסר לא רק מפני הרואים, אלא מפני שמעשה הנראה כאיסור הוא בעייתי מצד עצמו.

הנפקא-מינה עשויה להיות מחלוקת הראשונים בדין יהרג ואל יעבור במראית עין דעבודה זרה. מפשט סוגייתנו עולה שאפילו במקום סכנת מוות, "דאי לא שתי מיית", אסור להיכנס למראית עין של עבודה זרה. וכן כתב הרשב"א. אבל הר"ן (בחידושיו על האתר, וראה גם בחידושיו על הרי"ף, דף ג ע"ב מדפי האלפס) הסתפק בדבר:

"ואפשר עוד דאף במעין מותר במקום סכנה. והא דאמרינן 'מאית', לאו דווקא, אלא שאפשר לבא לידי סכנה, שאם לא ישתה עכשיו, שמא ימות בצמא קודם שימצא מים".

והנה, אם נאמר שטעם האיסור מפני החשד בלבד, מסתברת יותר הצעתו של הר"ן שבכגון זה אין למסור את הנפש. דברי הרשב"א יובנו על פי הסברה שדבר שיש בו מראית עין של עבודה זרה נאסר על שום קרבתו למעשה של עבודה זרה, ועל כן יש למסור עליו את הנפש.

הר"ן עצמו הציע גם שיטת ביניים. לדבריו, יתכן שיש לחלק בין שתיה ממעיין, שבזה יש לתפוס כפשט הגמרא, שחייב למסור נפשו ולא לשתות, לבין הליכה לעיר שיש בה עבודה זרה, ששם פשוט, לדעתו, שמותר לילך אפילו בדרך המיוחדת לאותה העיר אם יש בהימנעות מכך משום סכנה. הצעה זו עשויה לבטא חילוק בין שני איסורים של מראית עין: מעשה הדומה לעבודה זרה, כגון שחייה לפני עבודה זרה כדי לשתות ממעיין הסמוך לה, נאסר מצד עצמו; ואילו מעשה שאינו דומה כלל למעשה עבודה זרה, כגון הליכה בדרך, נאסר רק מפני החשד, ובכגון זה אין צריך למסור את נפשו.

להרחבה על מראית עין בעבודה זרה עיין שו"ת שרידי אש חלק ב סימן ל"ד.