עבודה זרה | דף יג | איסור הנאה בעבודה זרה

נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש (יב ע"ב – יג ע"א) אם התורה אסרה רק ליהנות מעבודה זרה, או שמא גם להנות אותה. לדעת ריש לקיש, רק הנאה מעבודה זרה נאסרה, אבל רבי יוחנן דן קל וחומר: "נהנה אסור, מהנה לא כל שכן?!"

הקל וחומר של רבי יוחנן משקף בבירור תפיסה מסוימת של איסור הנאה מעבודה זרה. יש בתורה כמה וכמה איסורי הנאה, ובכולם האיסור הוא ליהנות מהם, ולא להנות אותם. מסתבר שרבי יוחנן הבין כי איסור הנאה מעבודה זרה שונה משאר איסורי הנאה שבתורה, ועניינו איסור על הקשר עם עבודה זרה. לפי תפיסה זו, הקל וחומר ברור: אם הנאה מעבודה זרה אסורה, כל שכן שיש לאסור הנאה לעבודה זרה, המבטאת קשר גדול יותר. ריש לקיש סבר, כנראה, שאיסור ההנאה יסודו בתיעוב העבודה זרה, ולא בעצם הקשר עמה, ועל כן התיר להנותהּ (ובלבד שאין בכך משום 'לפני עיוור' או איסור אחר).

מחלוקת דומה נחלקו הראשונים במסכת פסחים (דף כה ע”א) בדין יהרג ואל יעבור בהנאה מעבודה זרה. לדעת התוספות, דין יהרג ואל יעבור נוהג רק בעבודה זרה עצמה, אך לא בהנאה ממנה. ואילו הר"ן כתב שהנאה מעבודה זרה היא כאביזרייהו דעבודה זרה, ועל כן היא ביהרג ואל יעבור.

מחלוקת אחרת שעשויה להיות תלויה בשאלה זו היא מחלוקת הר"ן והמנחת חינוך אם גוי אסור ליהנות מעבודה זרה: המנחת חינוך (מצוה תכט) כתב שגוי מותר ליהנות מעבודה זרה, שהרי אין זו אחת משבע מצוות בני נח, ואילו הר"ן (בחידושיו לדף נט ע"א) אוסר. ונראה שהר"ן לשיטתו, שהנאה מעבודה זרה בכלל איסור עבודה זרה, ומכיון שגוי אסור בעבודה זרה, אסור הוא גם בהנאה ממנה.

נפקא-מינה שלישית היא מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן. התורה התירה לכובשי הארץ איסורים שמצאו בה בזמן הכיבוש (ראה חולין יז ע"א), ונחלקו הרמב"ם והרמב"ן אם עבודה זרה בכלל ההיתר. וזה לשון הרמב"ן בפירושו לתורה (דברים ו', י):

"והנה הותרו להן כל האיסורין זולתי אִסור עבודה זרה, כמו שיבאר עוד: 'לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך' וגו' (דברים ז', כה). ולכך יזכיר כאן בפרשה שאחרי כן 'מזבחותיהם תתצו' וגו' (שם, ה), לאבד עבודה זרה ומשמשיה. ושאר כל הנמצא בארץ מותר...
והרב [=הרמב"ם] כתב בהלכות מלכים ומלחמותיהם (פ"ח ה"א): 'חלוצי צבא משיכנסו בגבול הגוים וישבו מהם, מותר להם לאכול נבלות וטרפות ובשר חזיר וכיוצא בו... וכן שותה יין נסך. ומפי השמועה למדו: 'ובתים מלאים כל טוב' – ערפי חזירים וכיוצא בהן'.
ואין זה נכון... וכן יין נסך שהזכיר אינו אמת, שבכל איסורי עבודה זרה, היא עצמה ומשמשיה ותקרובת שלה, הכל אסור, שנאמר 'שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא' (דברים ז', כו)".

מסתבר שהרמב"ם דימה איסור הנאה מעבודה זרה לשאר איסורי הנאה ואכילה שבתורה, ועל כן התיר גם אותו עמהם. הרמב"ן, לעומתו, משייך איסור זה למערכת איסורי עבודה זרה, ועל כן הוא סבור כי לא הותר עם שאר האיסורים.