בתוך הדיון על הדרך הנכונה ללימוד תורה מובאים דברי רבא משמו של רב סחורה:
"אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא: מאי דכתיב 'הוֹן מֵהֶבֶל יִמְעָט וְקֹבֵץ עַל יָד יַרְבֶּה' (משלי י"ג, יא)? אם עושה אדם תורתו חבילות חבילות – מתמעט, ואם קובץ על יד – ירבה" (יט ע"א).
רוצה לומר: יש לגרוס במתינות, ואין להיחפז יתר על המידה ברכישת הבקיאות בהלכות.
התוספות על אתר מעירים שרבא מביא מדברי רב סחורה בכמה מקומות בש"ס, ומסיקים מכך שרב סחורה היה רבו מובהק. אלא שעל כך קשה להם מן הסוגיה בבבא מציעא דף לג ע"א. הסוגיה שם דנה בהגדרת "רבו" ומביאה מחלוקת תנאים בנושא. בין הדעות השונות מובאת דעת רבי יוסי:
"רבי יוסי אומר: אפילו לא האיר עיניו אלא במשנה אחת – זה הוא רבו".
ומעיר שם רבא:
"אמר רבא: כגון רב סחורה, דאסברן זוהמא ליסטרון [רש"י: דאסברן זוהמא ליסטרון – בסדר טהרות (כלים פי"ג מ"ב ופכ"ה מ"ג) היא שנויה, ולא הייתי יודע מה כלי הוא, ולמדני שהוא כף גדולה שמסלקין בו זוהם הקדירה והקלחת לצדדין]".
משמע שלא לימדו רב סחורה אלא דבר זה – וכיצד יתיישב הדבר עם כל המקומות בש"ס שרבא מביא בהם את דברי רב סחורה?
התוספות מציעים שני תירוצים. התירוץ הראשון הוא שיש לגרוס בבבא מציעא "רבה" ולא "רבא". התירוץ השני הוא כי כוונתו של רבא שאפילו לא היה רב סחורה מלמדו אלא דבר זה, היה רב סחורה נחשב רבו לפי שיטת רבי יוסי.
אך דומה שיש מקום לתירוץ נוסף. בהמשך סוגייתנו (יט ע"א–ע"ב) רבא אומר לתלמידי רב חסדא כי יש להבדיל בין גמרא לסברא: סברא ראוי ללמוד מרבנים רבים, כדי להעשיר את יכולותיו של התלמיד; אך גירסא טוב יותר ללמוד מרב אחד דווקא, שלא לבוא לידי בלבול וטעות.
מדברי רבא עולה שרב מובהק הוא רב המלמד גירסא דווקא. המלמד סברא אינו רב מובהק, שהרי על מנת לפתח שיטה עצמאית מקיפה ובשלה, צריך התלמיד לשמוע גם סברותיהם של מורים אחרים. אמור מעתה: רבא ראה את רב סחורה כרבו המובהק כי הוא שלימדו גירסא – מן הסתם בילדותו. אפשר שלא תמיד הבין רבא את כל מה שגרס, כדבריו בסוגייתנו: "לעולם ליגריס איניש, ואף על גב דמשכח, ואף על גב דלא ידע מאי קאמר".
אמנם לדעת רבי יוסי, מעמדו של המלמד כרב נקבע על פי ההסברה וההבנה דווקא: "אפילו לא האיר עיניו אלא במשנה אחת". במובן זה לא לימד רב סחורה את רבא אלא את ביאור המילים "זוהמא ליסטרון", ועל כן הזכיר רבא דוגמה זו דווקא.