עבודה זרה דף לב – טומאת תקרובת עבודה זרה

  • הרב אברהם סתיו
"בשר הנכנס לעבודת כוכבים מותר, והיוצא – אסור, מפני שהוא כזבחי מתים, דברי רבי עקיבא" (משנה כט ע"ב).
"מאי טעמא? אי אפשר דליכא תקרובת עבודת כוכבים. מני? רבי יהודה בן בתירא היא, דתניא, רבי יהודה בן בתירא אומר: מנין לתקרובת עבודת כוכבים שמטמא באהל? שנאמר 'וַיִּצָּמְדוּ לְבַעַל פְּעוֹר וַיֹּאכְלוּ זִבְחֵי מֵתִים' (תהילים ק"ו, כח): מה מת מטמא באהל, אף תקרובת עבודת כוכבים מטמאה באהל [רש"י: ומינה: מה מת אסור בהנאה... אף תקרובת עבודת כוכבים אסורה בהנאה]" (גמרא לב ע"ב).
דברי רבי יהודה בן בתירא (ריב"ב) עוררו תמיהה אצל ראשונים ואחרונים. התורה מגדירה בבירור אילו דברים מביאים טומאה על אדם: מת, נבלה, נידה וכדומה (כידוע, דברים אלו קשורים לצורה כזו או אחרת של מוות). איסור עבודה זרה הוא מן האיסורים החמורים שבתורה, אך מדוע יביא טומאה?!
ואכן, רבים מן הראשונים כתבו שתקרובת עבודה זרה מטמאת מדרבנן בלבד, אפילו לריב"ב (ראה לדוגמה רש"י להלן מח ע"ב, ד"ה ועבר תחתיה טהור). בדרך זו הלך גם הרמב"ם (הלכות שאר אבות הטומאה פ"ו ה"א), הגם שהוא עצמו מביא לטומאה זו רמז מן התורה:
"טומאת עבודה זרה מדברי סופרים, ויש לה רמז בתורה: 'הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם' (בראשית ל"ה, ב)".
לפי שיטה זו, קל להבין את היחס בין האיסור והטומאה: כדי לחזק את חומרת האיסור ולהרחיק ממנו, גזרו חכמים טומאה על עבודה זרה ותקרובתה, כשם שעשו בדברים אחרים שרצו להרחיק מהם.
אולם יש ראשונים הסבורים שטומאת תקרובת עבודה זרה דאורייתא (לפחות לריב"ב). טומאה זו – מה טיבה? ננסה להבין זאת לאור היחס בין טומאתה של עבודה זרה עצמה לבין טומאת תקרובת עבודה זרה.
ההיגיון הפשוט נותן שטומאת עבודה זרה חמורה מטומאת תקרובתה, שהרי העבודה הזרה היא גוף האיסור והתועבה. ואכן, כך כתב רבנו אלחנן (בתוספותיו, ד"ה והיוצא) בתחילת דבריו:
"דמסתמא לא חמירו תקרובת עבודה זרה טפי מעבודה זרה עצמה".
אולם בהמשך דבריו רבנו אלחנן מסיק שטומאת תקרובת עבודה זרה חמורה מטומאת עבודה זרה גופה:
"דאפילו למאן דאמר דעבודה זרה אין מטמא במשא, מודו דתקרובת עבודה זרה מטמאה במשא".
וכן פסק הרמב"ם (שם הלכות ב, ז): עבודה זרה מטמאה במגע, כשרץ, שנאמר בה "שקץ תשקצנו" (דברים ז', כו); ואילו תקרובתה מטמאה גם במשא, כנבלה, "שהכתוב קראן 'זבחי מתים'".
הבחנה זו יכולה לשפוך אור על מהותה של טומאה זו. לא חומרתו של איסור עבודה זרה היא שיוצרת את הטומאה. תקרובת עבודה זרה מטמאת משום שהקרבת חפץ לעבודה זרה כמוה כניבולו. נבלה היא גוף של בהמה או חיה שהתרוקן מרוח ונפש ונעשה גוף חלול, דומם. הקרבת דבר מה לעבודה זרה מרוקנת ממנו את 'נשמתו' ומשחיתה את מהותו, לפיכך הוא חשוב כנבלה ומטמא כמותה.