דילוג לתוכן העיקרי

עבודה זרה | דף לו | גזרה שלא פשטה ברוב ישראל

רובן המכריע של ההלכות הנידונות בשני הפרקים הראשונים של המסכת הן גזרות ותקנות דרבנן שמטרתן להבדיל בין ישראל לעמים. לא ייפלא אפוא שבעיצומו של הפרק השני מופיע דיון מקיף בסמכותם של חכמים לתקן תקנות, הן להיתר הן לאיסור. היום ומחר נעסוק בע"ה בעניינים הנוגעים לדרכם ולסמכותם של החכמים מתקני התקנות.
הגמרא דף לו ע"א מתארת את השתלשלות איסור שמנן של נכרים, ומסיימת:
"ור' יהודה הנשיא היכי מצי למישרא תקנתא דתלמידי שמאי והלל?... שמן – לא פשט איסורו ברוב ישראל, דאמר רבי שמואל בר אבא אמר רבי יוחנן: ישבו רבותינו ובדקו על שמן שלא פשט איסורו ברוב ישראל, וסמכו רבותינו על דברי רבן שמעון בן גמליאל ועל דברי רבי אלעזר בר צדוק, שהיו אומרים: אין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן רוב צבור יכולין לעמוד בה".
הווה אומר: מכיוון שעם ישראל לא קיבל עליו את הגזרה, אין היא מחייבת, ואפשר להתירה (ועיין בתוספות [לו ע"ב, ד"ה אי] שאין הגזרה בטלה מאליה, אבל אפשר לבטלה גם בבית דין קטן).
קביעה הלכתית זו מלמדת על עומק הזיקה שבין חכמי ישראל ובין כלל הציבור. המתבונן מן הצד עשוי לקבל תחושה שהחכמים גוזרים גזרות כראות עיניהם, וכופים את סמכותם התורנית על צאן מרעיתם ועל האומה כולה. מסוגייתנו למדנו שאליבא דאמת, ההחלטות מתקבלות על ידי כל הציבור. בניסוח קיצוני ניתן לומר כי כל גזרה שבית דין גוזר היא גזרה 'ניסיונית', ואם יימצא שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בה – אין לה תוקף. אנו למדים מכאן על גמישותה של ההלכה ועל כושרה להתאים עצמה לרוח הציבור.
אפשר שגבולותיה של 'גמישות' זו נתונים במחלוקת ראשונים, כעולה מדברי הכסף משנה (הלכות ממרים פ"ב ה"ז) על סוגייתנו. הכסף משנה מקשה:
"ואם תאמר: והיכי סמך רבי יהודה נשיאה על מה שבדק? דילמא בימי הראשונים נתפשט, ואחר כך פקפקו בה?!"
רוצה לומר: שמא בשעת הגזרה אכן קיבלוה הציבור עליהם, ואם כן, יש להניח שהיא נתקבעה, ושוב אי אפשר לבטלה! בתשובה לקושייתו מחדש הכסף משנה חידוש מרחיק לכת:
"ומתוך כך היה נראה לי לומר שאפילו נתפשטה בתחלה, כיון שעכשיו אין רוב ישראל נוהגין בה – מתירין אותה".
הכסף משנה מרחיב מאוד את גבולות הגמישות שהזכרנו. לדבריו, ההלכה מוכרחת להתאים עצמה למציאות שבכל דור ודור. לכן אם יבוא בדור מן הדורות רפיון בקיום גזרה זו או אחרת, יהיה אפשר להקל בה. אמנם הכסף משנה מעיר כי מרש"י בסוגייתנו אין נראה כן:
"אלא שראיתי שכתב רש"י: 'לא פשט – עדיין לא החזיקו רובן באותה גזירה לנהוג בו איסור' – משמע מלשונו שבדק רבי יהודה נשיאה אם מיום שנגזרה גזירה עד היום פשט איסורו באיזה זמן ומצא שבשום זמן לא פשט איסורו בכל ישראל".
מלשון רש"י משתמע שאם נתקבלה הגזרה בשעתה, הריהי קביעא וקיימא, ושוב אי אפשר לשנותה. רש"י מצמצם את גבולות הסמכות הציבורית ומבהיר כי לא תמיד אפשר לבטל גזרה שאיננה 'תופסת' בדור כלשהו.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)