דילוג לתוכן העיקרי

עבודה זרה דף נג – אין אדם אוסר דבר שאינו שלו

הגמרא דף נג ע"ב דנה במעמדן של האשרות שעבדו יושבי ארץ כנען קודם שנכנסו ישראל לארץ:
"דאמר רחמנא: 'ואשריהם תשרפון באש' (דברים י"ב, ג) – מכדי ירושה היא להם מאבותיהם, ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו!"
מציווי התורה עולה שהאשרות שעבדו הכנענים אסורות, והגמרא מקשה: כיצד יכלו הכנענים לאסור אילנות המחוברים לקרקע שניתנה לאברהם אבינו מאות שנים קודם לכן? ותשובתה:
"מדפלחו ישראל לעגל, גלו אדעתייהו דניחא להו בעבודת כוכבים, וכי אתו עובדי כוכבים, שליחותא דידהו עבדי".
לפי תשובת הגמרא, כשחטאו ישראל בעגל – גילו דעתם שנוח להם בעבודה זרה, ולכן העבודה הזרה שעבדו גויי הארץ נחשבת כאילו נעשתה ברשות ישראל ובשליחותם.
שליחות זו – מה עניינה? מפשט הגמרא ומדברי מקצת הראשונים (כגון רש"י ד"ה שליחותייהו) עולה שמדובר בשליחות גמורה, ומתוך ששלוחו של אדם כמותו, דנים אותן אשרות כאילו עבדון ישראל ממש.
אמנם הרי"ד (בתוספותיו, ד"ה פיסקא מכרה) הקשה על שיטה זו שאין שליחות לגוי ואין שליח לדבר עברה, והסיק שאין הכוונה לשליחות ממש:
"שליחות דהכא אינו אלא הוכחה בעלמא דברצונו הוא עובדה והוא מרשהו, ולא מישתרי משום דהוי דבר שאינה שלו".
בדרכו של הרי"ד הלכו רבים מהאחרונים, ביניהם רבי עקיבא איגר (בחידושיו, ד"ה שם מכדי), שהסביר שאין האשרות נחשבות כאילו עבדו אותן ישראל (כדברי רש"י), אלא שנעבדו לנכרי ברשות ישראל, ודי בזה לאסרן עולמית.
ונראה ששורש המחלוקת בין שתי הגישות נעוץ בהבנת דין "אין אדם אוסר דבר שאינו שלו". דין זה ניתן להבין בשתי דרכים: האחת – שרק לבעלים יש כוח להגדיר את החפץ כעבודה זרה ולאסרו; והשניה – שעקרונית יכול כל אדם ליצור את האיסור, אלא שלא ניתן לפגוע בבעלותו של אדם אחר ללא רשותו.
נפקא-מינה חשובה בין שתי ההגדרות היא הפקר. לפי האפשרות הראשונה, אין אדם יכול לאסור חפץ של הפקר, שהרי אין הוא בעליו; וכן כתבו בעל תוספות יום טוב (שו"ת עונג יום טוב סימן פ"ב) והרב יעקב קנייבסקי (בעל קהילות יעקב) באיגרותיו (קריינא דאיגרתא חלק ג סימן קל"ז). לפי האפשרות השנייה, אדם יכול לאסור חפץ של הפקר, שהרי אין הוא פוגע בבעלותו של איש; וכן הביא באמרי בינה (הלכות שחיטה סימן י"ב).
כאמור, יתכן שהבנת סוגייתנו תלויה אף היא בשתי הבנות אלו. אם רק לבעלים יש כוח ויכולת להגדיר את החפץ כאיסור, דרושה שליחות גמורה כדי שיוכלו הכנענים לאסור אילנות של ישראל, כעולה מדברי רש"י. אם כל אדם יכול לאסור חפץ שאינו שלו כשאין הדבר פוגע בבעלים, די שגילו ישראל דעתם כי נוח להם שתיעבד עבודה זרה ברכושם, ואין צורך בשליחות ממש, וכדברי הרי"ד.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)