עבודה זרה | דף סב | איסור שכר פעולה ביין נסך
הגמרא ריש פרקין (סב ע"א – ע"ב) שואלת למה נאסר שכרו של פועל שעשה עבודה ביין נסך. התוספות (ד"ה מ"ט שכרו אסור) מבהירים שהגמרא ידעה מלכתחילה שזוהי גזרת חכמים – סייג והרחקה – אלא שביקשה להבין מפני מה גזרו: האם גזרו על שכר פעולה אטו איסור ההנאה או אטו איסור דמי יין נסך.
לראשוני ספרד (הרמב"ן, הרשב"א והריטב"א) גישה אחרת. הם מסכימים שמדובר באיסור דרבנן, אלא שלדעתם, לא הסיבה לאיסור היא שנידונה בסוגיה, כי אם המודל לו: האם איסור שכר פעולה יסודו באיסור ההנאה, או שמא הוא נובע מן האיסור על דמי היין.
הצד הראשון של הספק מובן: קבלת שכר הפעולה היא מעין הנאה מן היין. הצד השני קשה יותר להבנה: וכי במה דומה השכר לדמי היין? שוויו של היין הוא מעצמותו, ועל כן נאסר; אך מדוע ייחשב שכר פעולה מרכיב בשווי היין?
נראה שהבנה זו מניחה ששווי היין הוא סך של גורמים שונים. לדוגמה: יין שכבר נמצא בחנות 'שווה' יותר מיין שעודנו ביקב, כי הקונה יין ביקב צריך לדאוג בעצמו להובלת הסחורה. פעולות שנעשות ביין מגדילות אפוא את ערכו. מהיבט זה, שכר הפעולה הוא תשלום עבור הגדלת 'השווי' של היין, ולכן איסור דמי היין שייך בו.
יתכן ששאלה זו נוגעת גם לספקה של הגמרא להלן (סוף סג ע"ב) אם מותר ליהודי להישכר לשבר חביות שיש בהן יין נסך. אם שכר פעולה נאסר משום איסור ההנאה – הרי גם במקרה זה יש הנאה, וכילוי היין אינו מתיר הנאה זו. אם האיסור הוא משום שהשכר נתפס כ'דמי היין' משום השבח שמשביחה הפעולה ביין – הרי כאן אין השבחה כלל.
לפי קריאה זו של סוגייתנו, הגמרא אינה מתירה את הספק. היא אומרת ש"חומרא דיין נסך שאני", אך אינה מסיקה על איזה מודל מבוסס האיסור – האם על איסור ההנאה, או שמא על איסור דמי יין נסך; ואולי שתי האפשרויות נדחות, ומדובר באיסור עצמאי הנובע מחומרתו של יין נסך.
אפשר שהתלבטות זו היא העומדת ביסוד הספק המובא בעמוד ב, אם אסרו שכר פעולה גם בסתם יינם. הגמרא תולה את הספק בשאלה אם הולכים אחר האיסור או אחר הטומאה. מבחינת האיסור, סתם יינם אסור כיין נסך ממש, ואם כן, יש לאסור גם את שכר הפעולה בו. אך מבחינת חומרתו הכללית, רמתו של איסור זה נמוכה, כפי שמתבטא בדיני הטומאה שלו.
ואכן, הגמרא מביאה מעשה המוכיח ששכר פעולה נאסר גם בסתם יינם, ופסק הרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות פי"ג הט"ו):
"החמירו חכמים בסתם יינם להיות דמיו אסורין כדמי יין שנתנסך לעכו"ם. לפיכך עכו"ם ששכר את ישראל לעשות עמו ביין – שכרו אסור".
הרמב"ם תולה את איסור שכר פעולה בסתם יינם באיסור הדמים, והדבר עולה בקנה אחד עם דברינו לעיל. אם שכר פעולה אסור אף בסתם יינם, לא יתכן שהוא נאסר משום חומרתו הכללית של יין נסך, שאיננה קיימת בסתם יינם. מכאן מסיק הרמב"ם שהמודל לאיסור שכר פעולה הוא אחד מן האיסורים הנוהגים ביין נסך – איסור דמי יין נסך.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)