עבודה זרה | דף סט | חתיכות איסור בתערובת

אתמול עסקנו בדינו של רב, שאסר שיכר שנפל לתוכו עכבר. בהמשך הסוגיה שואלת הגמרא מה דינו של חומץ שנפל עכבר לתוכו:

"איבעיא להו: נפל לגו חלא – מאי? אמר ליה רב הילל לרב אשי: הוה עובדא בי רב כהנא, ואסר רב כהנא. אמר ליה: ההוא אימרטוטי אימרטט".

מה פירוש "אימרטוטי אימרטט"?

רש"י כותב שהעכבר התפרק "לחתיכות דקות וקטנות, ושרץ איסורו בכעדשה, כטומאתו, וחיישינן דלמא בולע חתיכות שרץ בהדי חומץ". נראה שהתוספת "ושרץ איסורו בכעדשה..." באה לבאר מדוע אין החתיכות בטלות בחומץ.

הר"ן (לב ע"ב מדפי הרי"ף) תמה על דברי רש"י:

"למה הוצרך לכך? דהא אף בשאר איסורין יש לחוש לפחות מכזית, דהא קיימא לן כרבי יוחנן דאמר בפרק בתרא דיומא (עג ע"ב) דחצי שיעור אסור מן התורה!"

על כן ביאר הר"ן בעניין אחר: ש"אימרטוטי אימרטט" היינו שנשרה פרוותו של העכבר. דבר זה מעיד שהוא שהה בחומץ זמן רב, ולאחר שהייה ארוכה כל כך, אפשר שהחומץ השפיע עליו, וכעת נותן העכבר טעם לשבח.

אמנם מן הטור (יורה דעה סימן ק"ד) משמע שפסק כרש"י, וכן דעת הרמ"א (שם סעיף א):

"ואם נחתך לחתיכות דקות, והוא בענין שאינו יכול לסננו... הכל אסור ואין שם ביטול, דחיישינן שמא יפגע בממשו של איסור ולא ירגיש.
הגה: ודוקא בשרץ יש לחוש אם נשאר שם שלא יוכל להוציאו, אבל בשאר איסורין אין לחוש".

ובכן, מה סברתו של רש"י? מדוע יש לחלק בין שיעור עדשה בשרץ לבין שאר איסורים, שאף בהם חצי שיעור אסור מן התורה, ואף על פי כן אין חוששים שמא יבלע מהם?

נראה שמחלוקת רש"י והר"ן תלויה בהבנת גדר ביטול בתערובת. יש בדבר זה שתי דרכים. האחת - שהתערובת מבטלת את טעמו של האיסור – טעם האיסור אובד בתערובת, ושוב אין כאן איסור. והשניה - שכמותו המועטה של האיסור נחשבת זניחה, ואין לחוש לה. לשון הרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות פט"ו ה"ה) מורה כהבנה השניה:

"ובכמה יתערב דבר האסור ויאבד בעוצם מיעוטו? כשיעור שנתנו בו חכמים: יש דבר ששיעורו בששים, ויש ששיעורו במאה, ויש ששיעורו במאתים".

הרמב"ם אינו מזכיר כלל את אבדן הטעם, כי אם את אבדן החפצא של האיסור עצמו, אשר בטל "בעוצם מיעוטו".

אם נבין שהתערובת מבטלת את הטעם, אכן אין הבדל בין איסור ששיעורו כעדשה לאיסור ששיעורו אחר; סוף סוף השאלה היא אם הטעם קיים אם לאו. ברם, אם נבין שהתערובת מבטלת את העצם האסור, יש חשיבות גדולה לשיעורו של האיסור, כי איסור שיש בו כשיעור, אי אפשר לראותו כבטל. אם שיעור העצם האסור כעדשה – לא ניתן לראות כעדשה ממנו ככמות זניחה, שאינה קיימת, ואפילו ההיתר רבה עליה מאוד. אבל אם שיעורו של האיסור כזית, ובתערובת יש רק חצי כזית – אף שאותו חצי כזית אסור באכילה מן התורה כשהוא עומד בפני עצמו – מכל מקום הרי זה חצי שיעור בלבד, וראוי להיבטל בתערובת "בעוצם מיעוטו".