עדות מאומד

  • הרב אביהוד שורץ
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יוםיומי

סנהדרין דף לז – עדות מאומד

במשנה בדף לז נאמר שאין לעדים להעיד מאומד. ומבואר בברייתא בע"ב:

"תנו רבנן: כיצד מאומד? אומר להן: שמא כך ראיתם, שרץ אחר חבירו לחורבה, ורצתם אחריו, ומצאתם סייף בידו ודמו מטפטף, והרוג מפרפר; אם כך ראיתם – לא ראיתם כלום".

פשטות לשון הברייתא, שזוהי הלכה בהלכות עדות, שאם לא ראה העד בעיניו את הדבר שהוא מעיד עליו, אין בדבריו כלום. וכן כתבו התוספות על אתר (ד"ה שאין):

"דמאומד לא מיקטל, דמשמע: 'על פי שנים עדים' שראו את המעשה".

לדבריהם, בציווי "על פי שנים עדים... יומת המת" (דברים י"ז, ו) גלומה גם דרישה שהעדים יראו את המאורע בעיניהם.

הרמב"ם (ספר המצוות, לא-תעשה רצ) מציע (על פי המכילתא) מקור אחר:

"והמצוה הר"צ היא, שהזהירנו שלא לחתוך הגדרים באומד הדעת החזק, ואפילו היה קרוב אל האמת... ובאה האזהרה בתורת האמת מהרוג זה, והוא אמרו יתעלה 'ונקי וצדיק אל תהרוג כי לא אצדיק רשע' (שמות כ"ג, ז)".

הרמב"ם סבור שההלכה שלפנינו איננה הלכה בהלכות עדות, אלא הלכה בהלכות בית דין, רוצה לומר: גם אם אי אפשר לטעון כלפי העדים "לא ראיתם כלום", בית הדין אינו יכול לחייב אדם על סמך עדות כזו.

בהמשך דבריו הרמב"ם עומד על החידוש שבאיסור שאנו עסוקים בו. מדברי הגמרא עולה, שהן לעדים הן לבית הדין ברור מעל לכל ספק מה בדיוק אירע באותה חורבה. אם כן, מדוע אין לחייב את הרוצח? הרמב"ם מסביר:

"ולא תרחיק זה ולא תפלא מזה הדין. כי הדברים האפשריים – מהם קרובי האפשרות מאד, ומהם רחוקי האפשרות, ומהם אמצעיים בין זה לזה. ול'אפשר' רוחב גדול מאד.
ואילו התירה התורה לחתוך דיני נפשות ב'אפשר' הקרוב מאד, שאפשר שיהיה קרוב מן המחוייב המציאות, כגון זה שהמשלנו, היינו חותכים הגדר במה שהוא רחוק מזה מעט ובמה שהוא יותר רחוק גם כן, עד שיחתכו הגדרים וימיתו האנשים פעמים במעט אומד, לפי דמיון הדיין ומחשבתו. ולכן סגר יתעלה את הפתח הזה, ואמר שלא ייחתך גדר העונש אלא כשיהיו העדים מעידים שהם ידעו בודאי שזה עשה המעשה ההוא באמת בלא ספק ובלא דמיון כלל...
ולזכות אלף חוטאים יותר טוב ונכסף מהרוג זכאי אחד יום אחד".

רוב הגזרות והסייגים בהלכה הם מדרבנן. לדעת הרמב"ם, האיסור שלפנינו הוא אחת הדוגמות לסייג והרחקה מן התורה: אף שברור לנו כי פלוני רצח את אלמוני, אם אין לנו עדות מפי עדים שראו את המעשה גופו, עלינו לפטור את הרוצח מעונש, פן תהיה 'פִּרצה' המאפשרת לדיינים להרשיע אדם על סמך אומדן שאיננו ברור וחד-משמעי.

בעולם המודרני יש מדינות שלא ביטלו את עונש המוות על עברות מסוימות. לטענתן, ביטולו יביא להתרבות מקרי הפשיעה החמורה. דא עקא, שלטענת רבים, בארצות הברית, למשל, מוּצאים להורג גם חפים מפשע, שאשמתם לא התבררה בוודאי. דברי הרמב"ם שלפנינו מבררים את עמדת ההלכה בעניין זה: למרות היתרון ההרתעתי הגלום בענישה חמורה, טוב לנו לזכות אלף חוטאים מלהרוג זכאי אחד יום אחד.

הרב אביהוד שוורץ