עדים שספק נפסלו

  • הרב שמואל שמעוני

עדים שספק נפסלו

נחלקו האמוראים לגבי שתי כתות עדים שהכחישו זו את זו, האם הם כשרים להעיד עדויות אחרות (שהרי כל אחד מהעדים ספק העיד עדות שקר): "אמר רב הונא: זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה; ורב חסדא אמר: בהדי סהדי שקרי למה לי" (בבא בתרא לא:). רב חסדא סובר שלא ניתן לקבל עדות מאנשים שיש ספק בכשרותם, אך ההלכה נפסקה כדעת רב הונא, שמעמידים כל זוג על חזקת הכשרות שלו, וניתן להמשיך לקבלו לעדות בתחומים אחרים (שו"ע חו"מ ל"א, א).

בשבוע שעבר ראינו את מחלוקת הראשונים האם ניתן להעמיד דבר על חזקתו במצב של תרי ותרי. השולחן-ערוך פוסק, כפי הנראה, שלא ניתן: "שנים שהעידו באחד שהוא פסול... באו שנים והכחישום ואמרו: לא עשה עבירה זו ולא נפסל - הרי זה ספק פסול. לפיכך לא יעיד, ואין מוציאין ממון בעדותו, ולא ידון, עד שיודע שעשה תשובה" (חו"מ ל"ד, כח).

לכאורה, הדברים נראים סותרים: מחד - במצב של שתי כתות מכחישות, אנו מעמידים כל כת על חזקת הכשרות שלה; ומאידך - אנו קובעים שבמצב של תרי ותרי בשאלת כשרותו של אדם מסויים, אנו חוששים לכך שהוא ספק פסול ולא מקבלים אותו לעדות.

אחרונים רבים ישבו על מדוכה זו (עיין בקצות החושן סק"ו), אך לענייננו נסתפק בתירוצו של הב"ח, שבעצם מופיע כבר ברא"ש בכתובות (ב', כא). כאשר שתי הכתות מתנגשות זו בזו - חוקי הלוגיקה מובילים אותנו למסקנה ההכרחית שאחת מהן שיקרה ונפסלה לעדות. מקרה זה הוא ספק רגיל, שבו מעמידים דבר על חזקתו ואין פוסלים את הכת בלי הוכחה מוצקת. בניגוד לכך, במקרה של תרי ותרי על כשרותו של פלוני, שזו התנגשות שהנושא שלה הוא כשרותו לעדות של אותו אדם - כאן אנו נתקלים בספק הייחודי של תרי ותרי, שהוא ספק המבוסס על אמון מוחלט בדברי שתי הכתות הסותרות, ובשתי ידיעות מוחלטות הסותרות זו את זו אך דרות בכפיפה אחת. בספק כגון זה - לא ניתן להעמיד על החזקה, שכן יש לנו ידיעות מוחלטות על הנושא הנידון.