עד אחד נאמן באיסורין: דין 'איתחזק איסורא' ו'בידו'

עד אחד נאמן באיסורין - דין "איתחזק איסורא" ו"בידו"

עסקנו לאחרונה מעל בימה זו בהלכה שעד אחד נאמן באיסורין - כלומר, התורה האמינה לעד אחד בענייני איסור והיתר (להבדיל מענייני ממונות). הגמרא ביבמות פח ע"א מציגה, לפחות על פי אחת הגישות, מגבלה משמעותית ביותר על דין זה: עד אחד לא נאמן במקרה של "איתחזק איסורא" - כשיש נוכחות ברורה של איסור בתמונה, והעד בא ומחדש לנו שהיא השתנתה. הגמרא אומרת שעד נאמן לברר מצב מסויים לכאן או לכאן, כגון להעיד על חתיכת ספק אם היא עשויה משומן או מחֶלֶב, אך אין בכוחו להתמודד עם מציאות ברורה של איסור.

אולם, הגמרא מציינת שגם במקרים של "איתחזק איסורא", העד יהיה נאמן אם בידו להתיר את הדבר. כך, למשל, עד אחד נאמן להעיד שהופרשו מטבל תרומות ומעשרות, שכן הוא יכול להפרישם בעצמו. כיצד פותר "בידו" את הבעיה שב"איתחזק איסורא"?

הש"ך דייק ממספר ראשונים שדין "בידו" מבוסס על מיגו: אם העד היה רוצה, הוא היה יכול להתיר את הטבל בעצמו (ולהפריש ממנו תרומות ומעשרות), ועל כן ניתן להאמין לו כשהוא אומר שהמאכל מותר. אך הרא"ש בפרק ה' בגיטין יוצא נגד גישה זו, ומציע חלופה: לדעתו, יש נאמנות מיוחדת למי שמוגדר כבעלים, ומי שהדבר בידו נהנה אף הוא מנאמנות זו.

הרא"ש מציין שתי השלכות לטענתו שדין "בידו" אינו מבוסס על מיגו: ראשית, הנאמנות המיוחדת אינה מוגבלת לאנשים שיכולים לקבוע את מצבו של החפץ כעת, והיא נתונה לכל מי שהיה יכול לקבוע את מצבו של החפץ, אפילו אם כעת הוא כבר אינו יכול לעשות זאת; ושנית, נאמנות זו היא מקיפה וכוללת, ואינה מוגבלת למצבים שבהם לא היה נגרם לאדם הפסד כתוצאה מעשיית הדבר שבידו לעשות.

הצד השווה לשני ההסברים הוא שהדין הרגיל של "עד אחד נאמן באיסורין" לא שייך במקרה של "איתחזק איסורא", אפילו אם בידו של העד לתקנו. במקום הדין הרגיל, מציעים ראשונים אלו כלים הלכתיים אחרים המעניקים נאמנות: מיגו או נאמנות מיוחדת של הבעלים. אולם הר"ן בחידושיו בתחילת גיטין העלה בדעת רש"י הבנה אחרת: "איתחזק איסורא ובידו לתקן שווה כלא איתחזק איסורא ואין בידו לתקן". לדבריו, "בידו" אינו גורם עצמאי, אלא גורם ההופך את ה"איתחזק איסורא" ל"לא איתחזק איסורא". לדעתו, אין נוכחות ברורה של האיסור בתמונה, שכן בכל רגע ורגע הוא היה נתון בשליטת העד, והיה אפשר לבטלו. ממילא, אין צורך במקור מיוחד לדין "בידו", וניתן להסתפק בדין הכללי של "עד אחד נאמן באיסורין".