פסחים | דף לז | עוגה עם כיתוב

בסוגייתנו מובאת ברייתא בעניינן של מספר מצות, בעלות צורה מיוחדת:

תנו רבנן: יוצאין בפת נקיה ובהדראה, ובסריקין המצויירין בפסח, אף על פי שאמרו: אין עושין סריקין המצויירין בפסח.

יש לשים לב הדיון בברייתא זו אינו על השאלה האם מותר לעשות מצה בדמות צורה, או על תוכנה של הצורה. הדיון הוא על שאלה יסודית יותר: האם ניתן לצאת במצה 'מצויירת' ידי חובה או במילים אחרות: האם חוששים שמצה זו החמיצה.

נראה אם כך, שהברייתא אינה מעלה חששות מבעיות נוספות מלבד שאלת ההחמצה. מעובדה זו ניתן להבין, שגם אכילה של עוגה אשר כתובות עליה אותיות מותרת, שהרי אין חילוק בין צורות לאותיות במלאכת כותב (ולא מצינו שהגמרא אסרה אכילתם סריקין המצויירין משום מלאכת כותב).

נשאלת השאלה: מדוע אין בעיה של מחיקה באכילת עוגה עם כיתוב?

יתכן לומר שטעם ההיתר הוא משום שכאשר האותיות או הצורה עשויות כחלק מהעוגה, אין האכילה נחשבת למחיקה כלל.

המסקנה העולה מנימוק זה הוא שיש לחלק בין עוגה שהאותיות חקוקות בה (שמותר לאוכלה ללא חשש ממחיקה) לעוגה שהוסיפו עליה אותיות (אשר לכאורה אסור לאוכלה). אולם, רבי יחזקאל לנדא ורבי ישראל מראדין כתבו שאין איסור גם באכילת עוגה שהוסיפו עליה אותיות משום שפעולת המחיקה נחשבת לדבר שאינו מתכוון ומקלקל, כמו גם שמדובר בעשיית מלאכה שלא באופן המקובל - 'כלאחר יד', שכן אין באכילה דרך של מחיקה.

הרב ישעיהו קרליץ (חזון איש סא, א) הציע להסביר שהיתר אכילת המצות המצויירות הוא משום שכל צורה החקוקה על לחם (או על מצה), אינה נחשבת כ'צורה' כלל, אלא כצורתו של הלחם;

אם נקבל את דבריו יוצא, שלדעתו אין לאכול בשבת עוגה שיש עליה אותיות וכדו', ואכן נימוקו של החזון איש, מבהיר את פסיקתו של רבי אברהם גומבינר (מגן אברהם אורח חיים סימן תס סעיף ד), שאסר. יחד עם זאת, הרב שמואל וואזנר (שבט הלוי ט, עז) הבין שלדעת הרב קרליץ ניתן להקל, כדברי רבי יחזקאל לנדא ורבי ישראל מראדין, ולא כפי שהצעתי. זאת חרף דעתו שיש להחמיר לגמרי.