ערכין דף ח – שני נדרי ערך בבת אחת

  • הרב ירון בן צבי
בנדרי ערכין קבעה התורה שמונה ערכים לבני אדם, בהתאם למין הנערך ולקבוצת הגיל אליה הוא משתייך. הסכומים הם (ויקרא כז, ג-ז):
"וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְעַד בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ: וְאִם נְקֵבָה הִוא וְהָיָה עֶרְכְּךָ שְׁלֹשִׁים שָׁקֶל: וְאִם מִבֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְעַד בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר עֶשְׂרִים שְׁקָלִים וְלַנְּקֵבָה עֲשֶׂרֶת שְׁקָלִים: וְאִם מִבֶּן חֹדֶשׁ וְעַד בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים כָּסֶף וְלַנְּקֵבָה עֶרְכְּךָ שְׁלֹשֶׁת שְׁקָלִים כָּסֶף: וְאִם מִבֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וָמַעְלָה אִם זָכָר וְהָיָה עֶרְכְּךָ חֲמִשָּׁה עָשָׂר שָׁקֶל וְלַנְּקֵבָה עֲשָׂרָה שְׁקָלִים".
הסכומים הנ"ל אמורים כאשר הנודר הוא אדם עשיר, שביכולתו לשלם את הערך. ברם, אם הנודר עני, ואינו יכול לשלם סכום זה, התורה מצוה שהכהן יעריך לו סכום נמוך מזה האמור בתורה (שם, ח):
"וְאִם מָךְ הוּא מֵעֶרְכֶּךָ וְהֶעֱמִידוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֵן וְהֶעֱרִיךְ אֹתוֹ הַכֹּהֵן עַל פִּי אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יַד הַנֹּדֵר יַעֲרִיכֶנּוּ הַכֹּהֵן".
התורה קובעת שאם הנודר עני, על הכהן להעריך את נכסיו של הנודר, ולקבוע את הסכום שעליו לשלם על פי יכולתו.
סוגייתנו עוסקת באדם שקיבל על עצמו שני נדרי ערך בבת אחת. הגמרא מנסה לברר האם שני הנדרים נתפסים יחד כנדר אחד, ולכן כאשר הכהן שׁם כמה משגת יד הנודר הוא מחלק את הסכום בשניים, והנודר נותן חצי עבור כל אחד מן הנדרים, או ששני הנדרים חלוקים לגמרי, וכל הסכום שייך לאחד מן הנדרים, ולאחר התשלום עדיין יהיה מוטל על הנודר חוב בעקבות הנדר השני.
לפי הדעה הראשונה בגמרא, במידה והעני יעשיר הוא לא יהיה חייב תשלום נוסף על מה שכבר שילם, ואילו לפי דעה השנייה עני שהעשיר ישלם על הנדר השני, שאותו טרם שילם.
התוספות (ד"ה כיון) כתבו שאם הכהן קבע שעל העני לשלם סכום מסויים, והעני נתן חצי מהסכום עבור כל אחד מהנדרים, הרי שהעני לא יצא ידי חובת אף נדר, משום שהוא נתן פחות ממה שהכהן קבע. דברי התוספות מתאימים לשיטתם לעיל (ז ע"ב ד"ה בעידנא דיהיב לראשון לית ליה), שאם הכהן העריך את העני ואח"כ העני נעשה עני יותר ממה שהיה לפני כן – על העני לשלם כפי מה שהעריך אותו הכהן:
"תנן... היה עשיר בשעת הנדר והעני כשבא לפרוע לכהן, או עני כשנדר ולא נתן כלום והעשיר, נותן ערך עשיר. ואומר רבינו דהך דלקמן דוקא שהעריכו הכהן בעודו עשיר, ולכך כשהעני שוב נותן ערך עשיר, אבל אם נדר כשהוא עשיר ולא הוערך והעני – נותן ערך עני".
לכן, אם הכהן קבע שעל העני לשלם חמישה סלעים עבור כל אחד מן הנדרים, הרי שאם ישלם פחות מחמשה סלעים עבור כל אחד – לא יצא ידי חובת הנדר.
אמנם הגמרא נשארת בספק בנוגע לדין זה, אבל נראה שהספק קיים רק במצב בו האדם קיבל על עצמו שני נדרי ערך בבת אחת, והכהן מעריך אותו על כל נדר בנפרד. אולם אם העני נדר נדר ערך שמכיל שני ערכים שונים, כגון "ערך מאה אנשים עלי", שהוא בסה"כ נדר אחד ולא כמה נדרים נפרדים (בשונה מ"ערכי מאה אנשים עלי") – הכהן מעריך אותו רק פעם אחת.
יתכן שניתן ללמוד דבר זה מהגמרא בדף ד ע"א:
"נפשות – אין לי אלא אחד שהעריך אחד, אחד שהעריך מאה מנין? ת"ל: נפשות".
נראה שיש לימוד מיוחד מהפסוק, הקובע שאדם יכול להעריך מאה אנשים בבת אחת. יתכן שכוונת התורה לומר שהערכת מאה אנשים כאחת נחשבת כערך אחד, ולכן במקרה שידו של הנודר אינה משגת – יש להעריך אותו ערך אחד, ולא מאה.
כך משמע גם מדברי הרמב"ם (הלכות ערכין , יח):
"האומר ערך אלו עלי נותן ערך כולן כל אחד ואחד לפי שניו, ואם היה עני נותן על ידי כולם ערך אחד עני".