ביצה | עיצוב צורות במאכלים בשבת וביום טוב

בשיעור השבוע נעסוק בשאלה העולה פעמים רבות בשבתות ובמועדים בנוגע למלאכות כותב ובונה במאכלים. בארוחות חגיגיות יש לעיתים רצון לעצב את המזון בצורה ייחודית על מנת להפוך את הסעודה לחגיגית ומיוחדת. בשיעור השבוע נעסוק בשאלה האם מותר בשבת ובימים טובים לעשות צורות מיוחדות למאכלים.

נחלק את השאלה לשני מקרים:

1. חיתוך גוש מאכל גדול כך שיקבל צורה.

2. קיבוץ של מספר גורמים יחד, למאכל בעל צורה מיוחדת.

כפי שנראה בשיעור, שני מקרים אלו שונים מבחינת השאלה ההלכתית, וקשורים למלאכות שונות (כותב ובונה). בסיום השיעור נעסוק בקצרה בסוגיה נוספת הקשורה לאכילת אוכל מעוצב בשבת, וכוונתנו לאכילת עוגה עם כיתוב אותיות עליה.

עשיית משולש

הגמרא בביצה דנה בדרך בה ניתן לקנות בשר מהשוחט ביו"ט ומתי יש בעיה בדבר מצד עובדין דחול. בעקבות כך הגמרא מספרת על עשיית סימן בבשר:

"ואמר רב חייא בר אשי: אסור לעשות בית יד בבשר. אמר רבינא: ובידא שרי. אמר רב הונא: מותר לעשות סימן בבשר. כי הא דרבה בר רב הונא מחתך לה אתלת קרנתא"                    (כח.).

רב חייא אוסר עשיית נקב שמטרתו להקל על נשיאת הבשר, ואילו רבינא מתיר לעשות זאת בעזרת האצבע. רש"י מסביר שההבדל נובע מכך:

"דלאו דרך חול הוא, אבל בסכין - דרך חול הוא, כשמוכר בשר עושה בו בית יד ונותנו ללוקח להוליכו לביתו, וביום טוב צריך לשנות, לעשות היכר, שאין מקח וממכר מותר בו".

בשונה מאיסור עשיית אחיזה בבשר מסופר על רבה בר רב הונא שהיה חותך את הבשר בצורה ייחודית:

"כשהיה משלח הבשר לביתו היה רגיל לעשות כל חתיכה בעלת שלש קרנות וכבר היו מכירין אנשי ביתו שזה היה סימן שלו"       (רש"י ד"ה אתלת קרנתא).

מטרת עשיית צורת המשולש לא הייתה עבור אוכל נפש אלא לסימן מיוחד עם בני ביתו. מכך נראה שהיתר זה של רב הונא שייך בשבת כמו ביום טוב ואין בעיה לעצב מאכלים בצורה ייחודית. בהמשך נחזור לנקודה זו ולבירור השאלה האם מעשה דרבה מותר דווקא במועד או שנאמר במועד מפני שבזמן זה השאלה רלוונטית (מפני ששוחטים במועד).

חיתוך עם צורות

המשנה ברורה פוסק את מעשה רבה להלכה:

"איתא בגמרא דרבה בר רב הונא מחתך אתלת קרנתא [כשהיה משלח הבשר לביתו היה רגיל לעשות כל חתיכה בעלת שלש קרנות ובביתו היו יודעין שזה היה סימן שלו תמיד] אבל אותיות [וציורים] אסור לעשותן בבשר דרך סימן ביו"ט" (סי' ת"ק, סעיף יז).

השו"ע פוסק (סעיף ג) שמותר לעשות נקב סימון בבשר בעזרת סכין. המשנה ברורה מביא שמקור ההלכה היא מעשה רבה אך מסייג שההיתר נאמר רק לסימן. יש איסור לעשות אותיות וציורים בבשר ביום טוב, כאשר יסוד האיסור משום כותב (רושם).

בפסק זה חולק המשנה ברורה על שיטת השבות יעקב:

"מקומות ששוחטין אצל עכו"ם ומנהג השוחט לרשם על הבשר אותיות בסכין היינו יום השחיטה וכה"ג אם מותר לעשות כן בי"ט או לא.

תשובה: על דבר לכתוב בסכין על הבשר ביום טוב. נראה לי דשרי דהא הוי צורך אוכל נפש ולהדיא אמרינן בפ' אין צדין (כח.) אמר רב הונא מותר לעשות סימן בבשר... וכן פסק הרמב"ם פ"ג מה' י"ט ובא"ח סי' ת"כ. ואף דיש מקום לבעל דין לחלוק ולומר דדוקא סימני ורושם בעלמא מותר כהא דמחתך אתלת קרנתא מה שאין כן כתיבה בסכין על הבשר. זה אינו. דהא עיקר כתיבה דאסור בשבת הוא משום רושם... מכל מקום רושם הוי תולדה דכתיבה... וכתיבה על הבשר לא הוי דרך כתיבה בכך ולא עדיף מרושם בעלמא ובאוכל נפש ביום טוב יש להתיר שלא נמנעי' משמחת יום טוב. מכל מקום אם אפשר לשנות שלא יהא כעובדין דחול שפיר דמי..." (שו"ת שבות יעקב חלק ב סימן כו).

אמנם כל עשיית רושם נאסר בשבת לכל הפחות מדרבנן, אך לשיטתו איסור זה לא נאמר כאשר אין זה דרך כתיבה. לכן הוא סובר שאין לאסור פעולה זו, אך עדיף לעשות זאת בשינוי כדי שלא יהיה כעובדין דחול.

פסיקת המשנה ברורה, שאוסר עשיית אותיות וצורות במאכל, מבוססת על דברי החיי אדם:

"המחתך, והמשרטט, והכותב, והמוחק, כל מה שאסור בשבת, אסור ביום טוב. ולכן אף על פי דמותר ללוש ולאפות ביום טוב כל מה שצריך, אבל אסור לחקוק בדפוס בעיסה איזה צורה. וזה לשון רוקח סימן ר"פ, 'יש שחוקקין עץ אחד בחקיקה צורה או עוף אחד, אף על גב דלענין גט קיימא לן "וכתב" ולא וחקק, אבל ביום טוב אסור, לא מיבעיא לר' יוסי דמחייב משום רושם, אלא לדברי הכל לא גרע מקומוס וקנקנתום ובאבק דרכים שאסור וכו'' עד כאן לשונו. ולפי זה אסור לעשות "לעקך" [רקיקים] בדפוס שיש בו איזה ציור. ונראה לי דאפילו ביד, אסור לעשות מן העיסה כמין צורת עוף או שאר צורה"    (כלל צב,ג).

דברי ה'חיי אדם' מבוססים על ספר ה'רוקח' שסבר שכל עשיית סימן אסורה ביו"ט. מעיון בדברי ה'רוקח' עולה שטעם הדבר הוא שאין זה חלק מייצור האוכל ולכן זה כמו כל כותב או מצייר. בדבריו הוא מדמה זאת לאדם שעושה צורה של ע"ז על ידי חקיקה, וכותב שעשיית הצורה באוכל ביו"ט שווה לעשיית צורה באבק דרכים שנאסר מדין כתיבה.

נראה שלפי שיטת ה'רוקח', רבה התיר עשיית צורת משולש בבשר הואיל והדבר היה לצורך אוכל נפש שיידעו שהבשר כשר. אמנם ה'רוקח' וה'חיי אדם' לא התייחסו לגמרא במסכת ביצה, אך נראה שכך הם יסבירו אותה. לעומתם, ה'שבות יעקב' מתיר את עשיית הצורה הואיל ומדובר באוכל נפש ביו"ט. ייתכן ולפי הבנתו בגמרא, רבה התיר כל כתיבה ביו"ט בבשר הואיל והדבר חלק מעשיית אוכל נפש. ייתכן וניתן להרחיב זאת אף יותר ועשיית קישוטים שהם חלק משמחת יו"ט הותרו (ואז ההיתר הוא רק ביו"ט ולא בשבת). כמו כן ייתכן וגם לפי השבות יעקב אין מדובר על אוכל נפש, אך כל התעסקות במאכלים הותרה במועד.

ברם, גם לפי שיטת ה'משנה ברורה' וה'חיי אדם' נראה שאין בעיה בעשיית צורות פשוטות. האיסור שהם הזכירו הוא בכתיבת אותיות ועשיית ציור, אך צורה כמו משולש - פשוט שמותר כמו שכותב המשנה ברורה. לכן אין בעיה ליצור צורות עגולות ככדור כמו קניידלך וקציצות.

ברם מצאנו שיש שאסרו פעולות אלו:

"אין להשתמש בכלי המיוחד לחיתוך אבטיח בצורה מיוחדת, כמו צורת משולש וכדו', ולא בכלי המיוחד לחיתוך סלק ותפוחי אדמה בצורה מיוחדת..."

                                 ('שמירת שבת כהלכתה' ח"א פי"א, סעיף יב).

בהערה מא מפנה השש"כ לדברי ה'משנה ברורה' שהזכרנו לעיל. אך לענ"ד ההפניה למשנה ברורה אינה הכרחית, שהרי שם הוא התיר עשיית צורות פשוטות כמו משולש (כפי שהזכרנו גם שהבין בהערה 1)^[1]. כהבנתנו בדברי המשנ"ב גם כתבו להלכה בספר ארחות שבת:

"נראה דמותר להוציא מאבטיח חתיכות מעוגלות ככדור על ידי כף המיוחדת לכך ואין בזה משום עשיית צורה"           (פרק טו עמוד תמא).

"נראה דצורה זו של עיגול הניתנת לחתיכת אבטיח אינה חמורה יותר מחיתוך בשר בצורת משולש..."

                                                        (הערה לח) ^[2]

יש לציין שבעניין זה, ביצוע הפעולה על ידי כלי אינו מוסיף ואינו גורע מבחינת ההיתר בשבת. וראה בעניין זה את דברי ה'ילקוט יוסף' בנוגע למלאכת ברירה במעשה קילוף ירקות:

"מה שהתירו לקלף בשבת פירות או ירקות הוא אף במקלף המיוחד לקילוף, והמחמיר בזה תבא עליו ברכה"   (ילקוט יוסף שבת ח"ג ברירה בפירות וירקות).

"שמאחר ולא אסרו לקלף בשבת משום בורר, ממילא אין המקלף נחשב ככלי המיוחד לברירה ודמי לסכין שמותר לקלוף בו בשבת..."                                                      (שם הערה עב).

כתיבה וגיבון

בדברי חלק מהאחרונים עולה בעיה נוספת בעשיית צורה באוכלים מצד מלאכת בונה. על מנת להבין את הרקע לדבריהם נעיין ביסוד ההלכה:

"תנו רבנן: החולב והמחבץ והמגבן כגרוגרת... שגג בשבת - חייב חטאת, הזיד ביום טוב - לוקה ארבעים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: אחד זה ואחד זה אינו אלא משום שבות... אמרו ליה: חולב חייב משום מפרק, מחבץ חייב משום בורר, מגבן חייב משום בונה..."                                                          (שבת צה.).

בגמרא מופיע שמגבן היא תולדה של מלאכת בונה. הרמב"ם מסביר הלכה זו:

"ואם גבנו ועשהו גבינה חייב משום בונה, שכל המקבץ חלק אל חלק ודבק הכל עד שיעשו גוף אחד הרי זה דומה לבנין"           (הלכות שבת פ"ז, הלכה ו)^[3].

בדברי הרמב"ם עולה שאין חשיבות לעיצוב הצורה אלא לעשיית גוף אחד שעומד בפני עצמו מהרבה חלקים. הדמיון במקרה זה הוא לא חיצוני שנוגע ליצירת בניין שמגן, אלא ביצירת ישות חדשה ממספר מרכיבים. עיצוב מאכל אינו נכנס באותו גדר של מלאכה לשיטתו.

הראשונים והאחרונים הסתפקו במהות המלאכה ולא כולם הבינו כדברי הרמב"ם, כפי שמובא בדברי מהר"ח אור זרוע^[4]:

"ונסתפק מהר"ח זצ"ל אם הפי' כשהוא מרביע או מעגל הגבינה זה נקרא בניין, אם כן לפי זה הטווארוג היה מותר לעשות בי"ט דאינו חושש אם לריבוע או לעגלו, אבל אם הפי' הוא משום שנעשה גוש אחד א"כ גם הטווארוג היה אסור לעשות בי"ט"       (דרשות סי' א').

לפי הרמב"ם עולה שעיקר המלאכה הוא עשיית גוש אחד ובכך טמון הדמיון למלאכת בונה. אך חלק מהפוסקים הבינו שכל עשיית צורה על ידי קיבוץ מספר מאכלים נחשבת כבונה:

 "אפילו בדבר מאכל שייך בנין, כגון המגבן גבינה וכיוצא בו. ולאו דוקא גבינה, אלא אפילו המדבק פירות ומכוין לעשותם בעל תמונה, ארוך או מרובע, חייב משום בונה"         (חיי אדם לט,א).

בעקבות דברי ה'חיי אדם' פוסק השש"כ שאין להדביק אוכלין זה בזה בצורה מיוחדת כי יש בזה איסור בונה. השש"כ מוסיף כי לאור זאת יש להיזהר בהכנת בצל וביצה שלא להחליקם על הצלחת שיש בזה איסור בונה. גם לגבי פסיקה זו מצאנו שיש חולקים, בייחוד לאור שיטות הראשונים והפוסקים שאין במעשה זה משום בונה. בנוסף לכך יש להעלות שתי נקודות נוספות:

1. לאור העקרונות שהצגנו בפיסקה הקודמת נראה שאין איסור בעשיית צורה כעין עיגול במידה והמאכל כבר מוכן (בדרך זו פסקו בארחות שבת (עמוד תמא) וראה בדברי שו"ת באר משה לעיל הערה 1).
2. מצאנו פוסקים שדנו בעשיית סלט ביצים מצד דיני לש ולא הזכירו את האיסור מצד מלאכת בונה (כדוגמת שו"ת ציץ אליעזר חלק יא סימן לו).

אחרית דבר

בשיעור השבוע עסקנו בסוגיית עשיית צורות במאכלים בעקבות דבריו הקצרים של רבה בגמרא בביצה. ראינו ששיטת ה'חיי אדם' מרחיבה את האיסור גם במלאכת בונה וגם במלאכת כותב, ולעומת זאת מדברי חלק מהראשונים והפוסקים עולה ששתי מלאכות אלו אינן חלות בעשיית צורה באוכל.

על מנת להשלים את הדיון יש לדון גם בנוגע למלאכת מוחק באכילת מאכלים שיש עליהם כיתוב. בעניין זה ידועה פסיקת הרמ"א שבעקבותיה דנים מתי הדבר נאסר, וידועים דבריו החולקים של ה'דגול מרבבה'. להרחבה בסוגיה יש לעיין בשיעורו של מו"ר הרב ברוך גיגי בנושא.