יומא | דף כא | עשרה ניסים

בגמרא מובאת משנה בה מסופר שהיו עשרה ניסים שנעשו במקדש באופן קבוע:

דתנן: עשרה נסים נעשו בבית המקדש: לא הפילה אשה מריח בשר הקדש, ולא הסריח בשר הקדש מעולם, ולא נראה זבוב בבית המטבחים, ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים, ולא נמצא פסול בעומר, ובשתי הלחם, ובלחם הפנים, עומדים צפופים ומשתחוים רווחים... מעולם לא כבו גשמים אש של עצי המערכה, ועשן המערכה אפילו כל הרוחות שבעולם באות ומנשבות בו אין מזיזות אותו ממקומו.

על פניו, מבין רשימה זו, לא מובן מדוע נמנה בין הניסים שלא היה לכהן הגדול קרי ביום הכיפורים. כלומר, על אף שכתבו הראשונים (ריטב"א, מאירי ועוד) שמדובר בטומאה מכוערת ביותר, מכל מקום נעשו הכנות גדולות ביותר וננקטו אמצעי זהירות מיוחדים על מנת להימנע ממאורע זה. אם כן, מדוע היה לדאוג לכל אמצעי הזהירות אם בכל זאת היה מדובר בנס מיוחד?

מהתלמוד הירושלמי (א, ד) ניתן לומר כפי שאנו רגילים לומר – אין לסמוך על הנס; עלינו להשתדל ולדאוג בעצמנו ככול יכולתנו תמיד.

הסבר נוסף אפשרי הוא שרק במקדש ראשון היה נס זה קיים, אולם במקדש שני היה צורך לדאוג לכל המאמצים הללו על מנת שהכהן לא יראה קרי ביום הכיפורים. על פי הסבר זה, השאלה אותה העלנו לעיל כלל אינה עולה, שכן מסתבר לומר שבמקדש ראשון כלל לא היו צריכים להתאמץ בהכנות ובמכלול אמצעי הזהירות, ואכן סמכו על הנס.