עשרת ימי תשובה - הנשיאה בעול והאחריות

  • הרב יהודה עמיטל

עשרת ימי תשובה - הנשיאה בעול והאחריות

נשיאה בעול ובאחריות היא מאבני היסוד של כל שאיפה לצמיחה רוחנית. נשיאה בעול פירושה נכונות לעמול עמל קשה בעמלה של תורה. על הפסוק "יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתיים" (בראשית מ"ט, יד), אומר רש"י: "יששכר חמור גרם - חמור בעל עצמות סובל עול תורה כחמור חזק שמטעינים אותו משאוי כבד; רובץ בין המשפתיים - כחמור המהלך ביום ובלילה ואין לו לינה בבית, וכשהוא רוצה לנוח רובץ בין התחומין, בתחומי העיירות שמוליך שם פרקמטיא".

 

רש"י מבאר בפסוק זה את הדימוי של יששכר לחמור גרם, ומציין שתי נקודות: מצד אחד מדובר כאן על כמות המטען שהוא נושא על כתפיו - "שמטעינים אותו משאוי כבד". כאשר אדם לוקח על עצמו לשאת בעול תורה, מדובר באתגר משמעותי. מצד שני, מדובר בעבודה קשה ומאומצת הדורשת השקעה - "אין לו לינה בבית". ב"ה אנו לנים בבית לעיתים, אולם ההתמדה וההתמסרות הנדרשת בבית המדרש אכן צריכה להיות ברמה גבוהה.

 

אולם, נשיאה בעול משמעותה גם נשיאה בעול עם חבירו. תחושת האכפתיות לא רק ללימוד האישי אלא גם תחושת השותפות בתוך בית המדרש, של הנשיאה בעול ביחד עם החברים. לא "ישב בדד וידום", אלא אדרבא - חברותא, אכפתיות, נכונות לעמול ביחד עם כולם בשביל להגדיל תורה ולהאדירה.

 

עד עתה דיברנו על נשיאה בעול, אך יש לציין שלכך צריכה להצטרף גם אחריות. בראש ובראשונה האחריות היא אחריות אישית של כל אדם כלפי עצמו, האם הוא מבצע את תפקידו נאמנה. אולם לאחריות זו מצטרפת גם אחריות להתפתחותו של המפעל הגדול - בית המדרש ותלמוד התורה של עם ישראל. בית המדרש מייצג תורה גדולה ורחבה עם מסירות לכלל ישראל, ואע"פ שזו תורה גדולה שאין איש יכול לשאתה, ביחד יכולים יושבי בית המדרש להחזיק בעול הכבד שהיא מטילה עלינו. כל אחד ואחד, מתוך מודעות לכלל, צריך לזכור ש"לא עליך המלאכה לגמור אולם אין אתה בן חורין להפטר ממנה". מימוש ומיצוי הרעיונות של בית המדרש מהווים חלק מהאחריות הציבורית המוטלת עלינו.

סיכם: ר' שאול ברט