דילוג לתוכן העיקרי

פטור הפקר מתרומות ומעשרות

המשנה בתחילת מסכת מעשרות קובעת: "כלל אמרו במעשרות: כל שהוא אוכל ונשמר וגידולו מן הארץ חייב במעשרות". הגמרא בשבת סח ע"א מסבירה שהדרישה של "נשמר" באה למעט גידולי הפקר מתרומות ומעשרות, שכן איש אינו שומר עליהם. לכאורה דין זה מבוסס על הקביעה שחיוב הפרשת תרומות ומעשרות תלוי בקיום בעלים, וכאשר אין בעלים - אין חיוב. להבנה זו, פטור הפקר דומה לפטורם של פירות נכרי והקדש: רק פירות שיש להם בעלים יהודי מתחייבים בתרומות ומעשרות.

הבעיה היא שישנו פער בולט בין פטור הפקר לבין פטור נכרי והקדש. פירות נכרי והקדש פטורים מתרומות ומעשרות רק אם הפירות היו שייכים להם בזמן החיוב. ישנה מחלוקת בשאלה אם שעת החיוב לעניין זה היא עונת המעשרות או גמר המלאכה, אולם בכל מקרה, אם הפירות היו שייכים ליהודי בשני המועדים הללו, והוא מכר אותם לנכרי או להקדש למשך זמן קצר ביניהם - הפירות חייבים בתרומות ומעשרות, שכן היו שייכים ליהודי בשעת חיובם. פירות הפקר, לעומת זאת, פטורים מתרומות ומעשרות אם הופקרו לרגע אחד במשך גידולם, אפילו אם היו שייכים ליהודי בעונת המעשרות ובגמר המלאכה. אפילו אם אדם הפקיר את כרמו ומיד חזר וזכה בו - כרמו נפטר מתרומות ומעשרות (בבא קמא צד ע"א).

מו"ר הרב אהרן ליכטנשטיין טען שההסבר לפער זה רמוז במשנה שהבאנו לעיל. מדוע המשנה מזכירה את פטור ההפקר ואינה מזכירה את פטור הנכרי וההקדש? התשובה היא שהמשנה עוסקת בדרישות הנוגעות לזהות החפץ המתחייב בתרומות ומעשרות: חפץ זה צריך להיות מאכל אדם שגידולו מן הארץ. המשנה אינה מזכירה דרישות חיצוניות, שאינן קשורות לזהות החפץ עצמו, כמו הצורך בבעלות של ישראל. פירות הפקר הוזכרו במשנה כפטורים מתרומות ומעשרות, ומכאן שהסיבה לכך שהם פטורים אינה רק חסרון הבעלות, אלא גם זהות החפץ: פירות של הפקר אינם נשמרים, וחפץ שאינו נשמר - אינו חייב בתרומות ומעשרות. לכן הקפידה המשנה שלא להזכיר 'הפקר' או 'בעלות' אלא 'שמירה'; לא היעדר הבעלים פוטר את הפירות מתרומות ומעשרות, אלא ההשפעה שיש לכך על מצב הפירות, שהם עזובים ומוזנחים.

כך ניתן להבין את הפער שבין הפקר לבין נכרי והקדש: פירות נכרי והקדש פטורים מצד הדרישה לבעלות, ודרישה זו נוגעת לשעת החיוב בלבד, ואילו פירות הפקר פטורים מצד זהות החפץ, ופירות שנותרו עזובים ובלתי מושגחים אפילו רגע אחד במהלך הגידול - אינם נחשבים חפץ 'נשמר' לגמרי, ולכן אינם חייבים בתרומות ומעשרות.

לרעיון זה יכולות להיות גם נפקא-מינות נוספות. כך, למשל, הגמרא בפסחים ו ע"ב קובעת שפירות שלא התבשלו כל צרכם ובעליהם אינו מקפיד עליהם - פטורים מתרומות ומעשרות. כמה אחרונים תמהו ממה נובע פטור זה, שהרי חפץ שבעליו אינו מקפיד עליו אינו נחשב הפקר כל זמן שלא הופקר בפירוש. לדברינו הדבר ברור: גם אם לחפץ יש בעלים, אם לבעלים לא אכפת ממנו - לא ניתן לומר שהוא נשמר, ולכן אינו חייב בתרומות ומעשרות.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)