פירוש 'תפארת ישראל' (ג')

  • הרב יוסף מרקוס

בשיעור שעבר עמדנו על מספר מאפיינים יחודיים בפירושו של התפארת ישראל (תפא"י). בשיעור זה, האחרון בו נעסוק בתפא"י, נעמוד על נקודה אחת נוספת בעניין זה, ולאחר מכן נרחיב בעולמו ההשקפתי וההגותי העולה מתוך פירושו.

א. הרחבות שאינן קשורות ישירות למשנה

במספר מקומות התפא"י מוצא לנכון להוסיף בפירושו הערות או הדרכות, למרות שהם אינן קשורות כלל לפירוש המשנה. נבחן מספר דוגמאות הקשורות להמלצות רפואיות:

1. המשנה במסכת יומא, ח', ו מביאה מספר דוגמאות לכלל 'פיקוח נפש דוחה את כל התורה'. בין השאר אומרת המשנה: "ועוד אמר רבי מתיא בן חרש החושש בגרונו מטילין לו סם בתוך פיו בשבת מפני שהוא ספק נפשות וכל ספק נפשות דוחה את השבת". התפא"י מבאר את המחלה עליה מדבר רבי מתיא ואגב כך ממליץ על דרך להתרפות ממנה:

בגרונו. בחולי הנקרא [שארבאק], שמתחיל רקבון בבשר השניים, וגומר הרקבון בבני מעים [אמר השש ושמח להועיל בני עמי ולכל אדם במקום שאין רופא, גם למחלה זאת מצאתי רפואה בדוקה מפי רופאים מובהקים ומפורסמים, שמי שהוחלה בזה באקלים שלנו יאכל הרבה מעשב הנקרא [לעפפעל קרויט], גם יאכל הרבה כל דבר חמוץ וחריף, [כציטראנען, וקרעססע, רעטטיך, ומאאררעטיך, וזעללעריא, וישתה חומץ הרבה, גם יתנועע הרבה בהילוך, וכל זה בחון בדוק ומנוסה, ומאחר שלשון חכמים מרפא בכנפיה לכן שפתי לא אכלה, לעמוד ולשרת לפני המלכה היא תורת אלדינו, וזאת אומרת בני החי, כי מוצא ימצא חיים ויפק רצון מה']:

התפא"י מדבר בלשון מליצית, והוא שמח שמחה גדולה על היכולת שלו להועיל ולהקל על החולים.

2. המשנה באבות, ו', ה מונה 48 דרכים בהן התורה נקנית ואחד מהם הוא מיעוט השינה. התפא"י מוצא לנכון להרחיב בעניינים בריאותיים הקשורים לחוסר שינה:

במיעוט שינה. דעל ידי רבוי שנה לא לבד שיפסיד הזמן, אלא גם יתישן שכלו, ויאבד חריצותו. אמנם גם פחות מהראוי גם כן מזיק מאד לגוף ולנפש, ואמרו בשם הרמב"ם שהוא ישן ח' שעות בכל לילה, וסימנו אז[1] ישנתי אז ינוח לי.[2] אולם זה רק קודם הגיעו לנ' שנה, אבל אחר כך שאין השחיקה שביסודות הגוף כל כך גודל כבימי נעוריו, ואין צריך אחר כך מנוח כל כך רב, כתבו הטבעיים וביחוד הופלאנד דדי לו שישן בכל לילה ה' או ו' שעות.

ב. עולמו המחשבתי וההגותי של התפא"י

בשל אופיו של הפירוש, המאריך ומבאר נקודות שונות מעבר לפירוש הנקודתי של המשנה, ניתן לעמוד על יסודות רבים בהשקפתו ההגותית והמחשבתית של התפא"י.

1. יחסו לחכמות חיצוניות

בשיעור הקודם עמדנו על מספר מאפיינים של פירושו ואחד מהם הוא השימוש בידיעות חיצוניות להסבר המשנה. שימוש זה מעיד, כמובן, על יחס חיובי עקרוני לחכמות חיצוניות. ואכן, במספר מקומות בפירושו בא לידי ביטוי יחס חיובי זה.

המשנה במסכת סוטה, ט', טו מונה רשימה של חכמים שמתו ושדבר מה התבטל לאחר מיתתם. באשר לרבי יוחנן בן זכאי, המשנה אומרת שלאחר מותו בטל זיו החכמה. התפא"י מעיר על כך:

בטל זיו החכמה שמלבד שגדול בתורה היה, ידע גם כן שאר חכמות שנותנין הדור זיו וקשוט לתורה בעיני כל אדם.

התפא"י מדגיש את החשיבות בידיעת חכמות נוספות כאשר הוא רואה בהם ערך של קישוט והדר לתורה, בעיני העולם.

התייחסות נוספות לעניין זה מופיעה בפירושו למשנה אבות, ו', ה, המונה ב-48 הדרכים בהן התורה נקנית 'בישוב'. התפא"י מסביר זאת כך:

בישוב - שיהיה מיושב בדעתו ולא מבוהל בדבריו. ויש אומרים שיהא בקי בישובו של עולם, הן בדרך ארץ, והן בחכמות טבעיות ולמודיות. שעל ידי זה יכולים אלה להיות לו לרקחות ולטבחות לתורה הקדושה, דהיינו שיהיו אלו משרתיה להבינה על ידן היטב, דכולן כלולים בה. גם על ידי יהיה נחמד ונעים בעיני הבריות.

כאן מדגיש התפא"י את הצורך בחכמות על מנת להבין את התורה טוב יותר וגם, כמו במקור הקודם, את הערך שלהם בדרך בה הציבור רואה את החכם.

מקום נוסף בו הוא מתייחס לעניין זה הוא בפירושו למשנה אבות, סוף פרק ג', "תקופות וגמטריאות פרפראות לחכמה":

פרפראות לחכמה – רצונו לומר הן כקינוח סעודה לחכמת התורה, דהתורה היא דוגמת הלחם לנשמה, שנזונת ממנה. וכמו שנאמר "לכו לחמו בלחמי" [משלי, ט', ה], וכאשר יערב לאדם הלחם יותר, כשיטפל לו פרפרות, למרוח על הלחם חמאה וכדומה, כן תמתק לו התורה ביותר אם יטפיל לה שאר החכמות לרקחות וטבחות [רמב"ם, סוף פרק ד' מיסודי התורה]. אמנם כמו שהאוכל חמאה או פרפרות בלי לחם נפשו קצה בו ולא ישבע, כמו כן העושה משאר החכמות האלה עיקר בהתעסקות, לא תשבע נשמתו מהן ולא ישתדלו לה קיום...

בדברים אלו התפא"י מסביר שמצד אחד העיסוק בחכמות יכול להגביר את מתיקות התורה, אך מצד שני יש להיזהר מלהפוך את היוצרות ולעשות החוכמות לעיקר ואת התורה לטפל.

2. יחסו לאומות העולם

אחד מהמקורות הידועים בהקשר לדיון אודות היחס לאומות העולם הוא פירושו של התפא"י לאבות ג', יד, שם קובעת המשנה "חביב אדם שנברא בצלם". התפא"י שם מאריך בעניין זה, וראשית הוא מוכיח שאדם המדברים עליו כאן הוא הגוי:

חביב אדם. נראה לי דהאדם גרסינן דהיינו אפילו עכו"ם [כתוספות, יבמות סא.], דהרי מדסיים בסיפא "חביבין ישראל" שמע מינה דרישא בכל מין האדם מיירי, ורצונו לומר אפילו בעכו"ם. וכן הראיה דמייתי תנא מקרא "דעשה את האדם" (בראשית, ט', ו), הרי בעכו"ם נמי מיירי, דלבני נח נאמר [וכמו שאמר התוספות יום טוב], וגם מלך עי והחמשה מלכים שתלה יהושע, הורידם קודם הערב.[3] שמע מינה שגם לעכו"ם יש צלם אלוקים.

לאחר מכן הוא מעיר שזוהי הזדמנות להאריך בעניין זה. תחילה הוא מביא הוכחות ממקורות נוספים לכך שישנו צלם אלוקים המשותף לכל בני האדם,[4] ולבסוף הוא כותב:

גם לולא פה קדוש של רז"ל שאמרו לנו כן, כבר היינו יודעים דבר זה מצד השכל, דהרי "צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו" (תהילים, קמ"ה, יז). ואנחנו רואים כמה מחסידיהן שמלבד שמכירין יוצר בראשית, ומאמינין בתורה הקדושה שהיא אלוקית, ועושין גמילות חסדים גם לישראל, וכמה מהן שהיטיבו ביותר לכל באי עולם. כהחסיד יענער,[5] שהמציא האפאקקענאימפפונג, שעל ידה ניצולים כמה רבבות בני אדם מחולי וממיתה וממומין. ודראקא,[6] שהביא הקארטאפפעל לאייראפא, שמעכב כמה פעמים הרעב. וגוטענבערג,[7] שהמציא את הדפוס. וכמה מהן שלא נשתלמו כלל בעולם הזה, כהחסיד רייכלין[8] שהערה למות נפשו להצין שריפת השסי"ן שנצטווה מהקיסר מאקסימיליאן בשנת רס"ב על ידי הסתת המומר פפעפפערקארן שחיק טמיא עם הכומרים קשר של רשעים שלו. ורייכלין הנ"ל השליך נפשו מנגד, ובטענותיו הכריע לב הקיסר ליקח ציוויו הנ"ל לחזרה, ועל ידי זה רדפוהו רובו וימררוהו אויביו הכומרים ודחקוהו עד שמת בדוחקו ובשבירת לבו...

התפא"י מונה כאן מספר דמויות שהביאו תועלת גדולה לאנושות, לאו דווקא ליהודים. בהמשך דבריו הוא מסביר שיש לאומות העולם יתרון רוחני מסויים על עם ישראל:

נמצא שיש לישראל ולהאומות האחרות, לכל אחד מעלה לבדיית.[9] המעלה לאומות על ישראל, שהן בבחירתם החפשית ובכח עצמן ממש עשו את עצמן, וזה וודאי יותר מעלה מאשר לישראל, שנמשכו בפאת ראשם בכח אלוקים להשלמתן. ואין להם להחזיק טובה לעצמן, דמה שהפליא ה' להשלים ואתן יד ה' היתה עמם בכל אלה, ורק בזכות אבותיהם. אמנם אף על פי כן יש מעלה לבדיית גם כן לישראל, דהאומות על ידי שכל מה שהשיגו לא השיגו רק בכח שכלם, לכן יש מצות רבות בתורה שמרוממים מאד משכל האנושי, ככל חוקי התורה, עדיין לא יעשום כי לא יבינום [עד אחרית הימים כשישפוך ה' רוחו על כל בשר[10]]. ועוד דמשום שכל מה שהשיגו, לא השיגו רק בשכל אנושי, לכן מי ומי מהם שהתרשל מלפתוח עיניו באורך הזמן, עדיין הוא שקוע בטנוף תועבות הראשונות, כרוב תושבי אפריקא, וגם באזיען ואמעריקא יש אומות רבות הולכות עדיין בחשכה ועובדים אלילים אלמים וזובחים בניהם לשדים כאבותיהם מעולם, כי לא ידעו את ה' ואת תורתו לא הכירו. לא כן ישראל, הם שומרים כל חוקי התורה אף אותן שלמעלה משכל האנושי. וגם כל העם מקטן ועד גדול באמונתו יחיו, כסכל כבער מנעוריו יינק שדי תורת ה', והיא תכריחו לפתוח עיניו לראות דרך החיים.

מעלת האומות היא שהישגיהם הרוחניים נזקפים לזכותם בלבד, בבחירתם החופשית. מעלת עם ישראל היא שהוא מקיים את התורה שהיא מעל השכל האנושי, וזוהי דרגה אליה לא ניתן להגיע בכוח השכל בלבד.[11]

 

 

 

 

**********************************************************

 

 

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב יוסף מרקוס, תשע"ו

נערך על ידי צוות בית המדרש הוירטואלי

*******************************************************

בית המדרש הווירטואלי (V.B.M) ע"ש ישראל קושיצקי שליד ישיבת הר עציון

The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash

האתר בעברית:                    http://vbm.etzion.org.il

האתר באנגלית:                http://www.vbm-torah.org

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5

דוא"ל: [email protected]

 

 

**********************************************************

 

 

 

 

[1]   בגימטריה - 8.

[2]   הכוונה היא לאיוב, ג', יג: "כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי".

[3]   יהושע, ח', כט.

[4]   כגון הפסוק "והייתם לי סגולה מכל העמים" (שמות, י"ט ה), מה שמוכיח שיש לעמים חשיבות, וכן דברי חז"ל שלחסידי אומות העולם יש חלק לעולם הבא (תוספתא, סנהדרין, י"ג; רמב"ם, הלכות תשובה, ג', יג).

[5]   הכוונה היא לרופא אדוארד ג'ינר (מת בשנת 1823) שהמציא את התרופה לאבעבועות השחורות ולמעשה המציא את רעיון החיסונים.

[6]   פרנסיס דרייק (המאה ה-16), מגלה ארצות (השני בעולם שהפליג מסביב לעולם). התפא"י מייחס לו כאן את הבאת התפוחי אדמה לאירופה.

[7]   יוהנס גוטנברג (המאה ה-15), ממציא הדפוס.

[8]   כוונתו ליוהנס רוכלין (המאות ה-15 וה-16) נוצרי מלומד שנאבק ברצונו של המומר יהונס פפרקורן להביא לשרפת התלמוד.

[9]   בלעדית.

[10] על פי יואל, ג', א.

[11]  מדברים אלו עולה שעל פי התפא"י ישנו צלם אלוקי משותף לישראל ולאומות, וההבדל ביניהם אינו 'גזעי' ומהותני. אולם, שיטתו מורכבת יותר, כפי שציין משה וינשטוק בדוקטורט שלו 'אמונה והלכה בעולם המודרני: מפעליהם והגותם של ר' ישראל ובנו ר' ברוך יצחק ליפשיץ', עבודה לתואר שלישי, האוניברסיטה העברית, תשס"ח, עמודים 168 - 163. בפירושו לאבות, ו', י התפא"י מתייחס במפורש לכך שליהודים יש נשמה יתירה "אצולה ממחצב רם ונישא". לאור זאת הוא קובע (דרוש 'אורח חיים') שלכל ישראל, אפילו הרשעים, יש חלק בעולם הבא. בקטע שציטטנו בגוף השיעור הוא קבע במפורש שלעתיד לבוא גם הגויים יהיו כישראל, והם עתידים לקיים את כל המצוות. בהתאם לכך, בפירושו לאבות, ה', ב הוא כותב שלמעשה מלכתחילה כוונת הקב"ה הייתה שכל בני האדם יזכו בתורה ו"בכל הדברים היקרים" והחטא גרם שכולם נדחו. אמירה זו מלמדת שהבחירה בישראל, אף אם היא מהותנית, תלויה בגורם ההיסטורי, ויש לכך השלכות גם לעתיד.